The post עכשיו יש לך את כל הידע על הכנה וביצוע תהליך גמילה מחיתולים appeared first on אודיל רוזנפלד.

הכירו את הכותבת:
אודיל רוזנפלד B.Sc, מנחת הורים, 12 שנים מלווה הורים להיות ההורים שהם רוצים להיות.

The post מאוד קר בחוץ, תלבשי מעיל! appeared first on אודיל רוזנפלד.

ניוזלטר חודש ספטמבר 2022

The post ניוזלטר ספטמבר 2022 appeared first on אודיל רוזנפלד.

The post הראשון בספטמבר appeared first on אודיל רוזנפלד.

ניוזלטר חודש אוגוסט 2022

The post ניוזלטר אוגוסט 2022 appeared first on אודיל רוזנפלד.

The post הבטחות חייבים לקיים? תלוי מי appeared first on אודיל רוזנפלד.

איך למנוע פספוסים בנסיעות

הילד בתהליך גמילה מחיתולים ואתם נוסעים נסיעה ארוכה.

איך תצלחו את הנסיעה ללא פספוסים.

לקריאת המאמר "מה עושים בנסיעות עם ילד בתהליך גמילה מחיתולים"

The post ניוזלטר פסח תשפב appeared first on אודיל רוזנפלד.

The post מה עושים בנסיעות עם ילד בגמילה מחיתולים appeared first on אודיל רוזנפלד.

ניוזלטר אביב

אני רוצה להרשם להרצאה

איך ליצור אוירה טובה בליל הסדר?

ליל הסדר,

ערב משפחתי, חג, שמחה, משפחתיות והרבה אוכל.
ילדים עשויים לחוות אחרת מאיתנו את הערב הזה, לא פעם משעמם להם, ההגדה לא מענינת, והם מאוד רעבים.
כדי שלכולכם יהיה ערב נעים ומהנה. ערכו מראש תאום ציפיות.
ספרו להם מה צפוי להתרחש באותו ערב, איפה תהיו, מי יהיו הנוכחים, אם הם מכירים אותם או לא. והסבירו להם שהערב ארוך ויקראו בהגדה וכו'.
שאלו מה יעזור להם ומה הם מבקשים שיהיה כי שיוכלו לשבת ליד השולחן זמן ממושך ולהנות.
אימרו להם מה אתם יכולים לקיים ממה שהם מבקשים ומה לא. ומה הצרכים שלכם ערב כזה.
אפשר לכתוב את הדברים, כך שתזכרו בערב ליל הסדר מה קבעתם בינכם.
תאום ציפיות היא דרך להראות לילדים שלכם שהם חשובים ודעתם חשובה, שאתם מכבדים אותם ואת הצרכים שלהם, ודרכה אתם מאפשרים להם לקחת חלק באחריות על ההנאה של כולם בערב ליל הסדר.
חג שמח!

The post אביב הגיע גמילה מחיתולים באה appeared first on אודיל רוזנפלד.

The post יש לי ילד מתוק appeared first on אודיל רוזנפלד.

ניוזלטר ראש השנה תשפ"ב

איך ליצור אוירה טובה בחופשה משפחתית?

אנחנו עובדים על התכנון, משלמים לא מעט כסף ולא פעם חוזרים מחופשה משפחתית מותשים וזקוקים למנוחה מהחופשה, הנה כמה דברים שיכולים לשפר את הרגשת כולנו

לקריאת המאמר "איך ליצור אוירה טובה בחופשה משפחתית?"

החופש הגדול – איך לצאת עם ילדים לאטרקציה וגם להנות

בילוי מחוץ לבית עם ילדים. לעיתים מדובר במשימה מאתגרת…
מניסיוני כמנחת הורים בגישת אדלר, אני יכולה להעיד שתשומת לב לפרטים הקטנים יכולה לעשות את ההבדל בין בילוי נפלא לסיוט מוחלט.

לקריאת המאמר "החופש הגדול – איך לצאת עם ילדים לאטרקציה וגם להנות"

חופשות לימודים הן לא חופשות הורים

הילדים בחופש, או בקייטנה או עדיין בגן פרטי. יולי אוגוסט הם חודשים מצוינים לסיכום השנה שהסתיימה והכנה לשנה הבאה.

בסיכום נשים לב לתהליך שהילדים שלנו עשו השנה, מה היו העוצמות שלהם ומה אתגרים בתחילת השנה ואיך זה נראה בסופה. האם היתה התקדמות? האם נסיגה?

לקריאת המאמר "חופשות לימודים הן לא חופשות הורים"

The post ניוזלטר ראש השנה תשפ"ב appeared first on אודיל רוזנפלד.

ניוזלטר חודש אוגוסט

איך לתכנן חופשה אופטימלית עם ילדים

אני מכירה לא מעט הורים שממש חוששים מהחופשה עם הילדים. למושג “חופשה” יש הקשר חיובי, אבל כשמדובר בחופשה עם ילדים, התוצאה לא תמיד כזו, ומכאן נובע החשש.

לקריאת המאמר "איך לתכנן חופשה אופטימלית עם ילדים"

איך ליצור אוירה טובה בחופשה משפחתית?

אנחנו עובדים על התכנון, משלמים לא מעט כסף ולא פעם חוזרים מחופשה משפחתית מותשים וזקוקים למנוחה מהחופשה, הנה כמה דברים שיכולים לשפר את הרגשת כולנו

לקריאת המאמר "איך ליצור אוירה טובה בחופשה משפחתית?"

החופש הגדול – איך לצאת עם ילדים לאטרקציה וגם להנות

בילוי מחוץ לבית עם ילדים. לעיתים מדובר במשימה מאתגרת…
מניסיוני כמנחת הורים בגישת אדלר, אני יכולה להעיד שתשומת לב לפרטים הקטנים יכולה לעשות את ההבדל בין בילוי נפלא לסיוט מוחלט.

לקריאת המאמר "החופש הגדול – איך לצאת עם ילדים לאטרקציה וגם להנות"

חופשות לימודים הן לא חופשות הורים

הילדים בחופש, או בקייטנה או עדיין בגן פרטי. יולי אוגוסט הם חודשים מצוינים לסיכום השנה שהסתיימה והכנה לשנה הבאה.

בסיכום נשים לב לתהליך שהילדים שלנו עשו השנה, מה היו העוצמות שלהם ומה אתגרים בתחילת השנה ואיך זה נראה בסופה. האם היתה התקדמות? האם נסיגה?

לקריאת המאמר "חופשות לימודים הן לא חופשות הורים"

The post ניוזלטר אוגוסט 2021 appeared first on אודיל רוזנפלד.

The post מה באמת ילדים צריכים מההורים appeared first on אודיל רוזנפלד.

The post ישורת אחרונה לקראת תחילת שנת לימודים appeared first on אודיל רוזנפלד.

The post קניות בסופר, נחשב זמן איכות עם הילד? appeared first on אודיל רוזנפלד.

The post מציאות בעידן הקורונה 4 – להפעיל את הגוף appeared first on אודיל רוזנפלד.

The post מציאות בעידן הקורונה 3 – הקשבה appeared first on אודיל רוזנפלד.

The post מציאות בעידן הקורונה 2 – תחושת ערך appeared first on אודיל רוזנפלד.

איך מתווכים לילדים את המצב בעקבות הקורונה

מציאות קורונה,

הורים יקרים, בימים הקרובים אכתוב לכם פוסטים קצרים שיוכלו לתת כיוון להתנהלות מיטיבה במציאות עידן וירוס הקורונה.

אפשר לומר שאת המציאות הנוכחית אף אחד מאיתנו לא חווה.

וכל אחד מאיתנו מגיב באופן שונה,

והילדים,

גם להם המצב לא מוכר,

זה לא ממש חופש,

הם לא נשארו בבית מפני שלא הרגישו טוב (טפו טפו)

אמא ו/או אבא שנמצאים איתם בבית, אולי גם מנסים לעבוד במהלך היום

הדבר הראשון שאני ממליצה הוא תיווך מותאם.

תיווך התואם את גילם ומצבם הרגשי.

התקשורת מפחידה, מעמיסה, חוזרת על עצמה, וזה יכול ליצור חרדה מיותרת.

צמצמו את חשיפתם לתקשורת.

אתם,

קבלו את המידע ההכרחי לכם,

והעבירו לילדים רק את המידע הנחוץ להם:

מה המשמעות של המילה קורונה שהם שומעים כל היום.

חיידקים ווירוסים – שאנחנו לא יכולים לראות אותם אבל הם יכולים לעבור מאחד לשני ולגרום לנו לחלות,

הסבירו להם למה הם לא יכולים לבקר את סבא וסבתא בימים אלו, וצרו קשר בוידאו עם קרובי משפחה

בעיקר, תספרו להם איך אנחנו יכולים לשמור על עצמנו

לשטוף ידיים – הפכו את שטיפת הילדים לנעימה

לאכול בריא – הזדמנות לספר להם איך האוכל יכול לחזק את הגוף שלנו

להפעיל את הגוף – גם בבית, אפשר לקפוץ, להתגלגל על מזרן, להרים ולהוריד ידיים ועוד

ומה אם אתם בחרדה?
מאוד טבעי לחשוש בתקופה כזו,

אתם בטח זוכרים את ההסבר בטיסות להתנהלות בשעת חרום,

"אם אתם טסים עם ילדים, שימו קודם לעצמכם את מסכת החמצן ורק אחר כך שימו את המסכה לילד"

אז גם פה, דאגו לכם למקור הרגעה, כדי שתוכלו להיות כמה שיותר רגועים ליד הילדים.

אתם מוזמנים להעלות שאלות בקשר לתיווך המציאות לילדים, אני מבטיחה לענות.

יום נעים

The post מציאות בעידן הקורונה 1 – תיווך לילדים appeared first on אודיל רוזנפלד.

The post אם תמשיכי להתנהג ככה לא יבואו אליך יותר חברים appeared first on אודיל רוזנפלד.

The post איך לחגוג בצורה קצת אחרת שנת בר מצווה ובת מצווה #2 appeared first on אודיל רוזנפלד.

The post על פורטנייט, אסטרטגיה והורות appeared first on אודיל רוזנפלד.

The post על הורות והתנהלות בוקר appeared first on אודיל רוזנפלד.

ניוזלטר חודש ???

מה ילדים באמת צריכים מההורים

הם מקבלים כמעט כל מה שהם מבקשים, ממשחקים ועד ממתקים, אבל מה באמת הילדים שלנו צריכים כדי לגדול להיות מבוגרים אחראים ועם תחושת מסוגלות.

לקריאת הפוסט "מה באמת ילדים צריכים מההורים"

הזמנה להרצאה גמילה מחיתולים בארבעה צעדים

The post ניוזלטר מרץ 2021 appeared first on אודיל רוזנפלד.

The post ימים ראשונים בגן בלי חיתול appeared first on אודיל רוזנפלד.

The post האמת? שקר! appeared first on אודיל רוזנפלד.

The post 10 כללים להצבת חוקים וגבולות מוצלחים בבית appeared first on אודיל רוזנפלד.

The post איך לעזור לילד להפסיק לבכות appeared first on אודיל רוזנפלד.

רגרסיה אינה הכרחית, וכשהשינוי מלווה בהכנה ותמיכה רגשית, סיכוי גבוה שלא תהיה רגרסיה.
אני מאמינה שמחשבה יוצרת מציאות, לטוב ולרע, לכן השלב הראשון הוא להאמין בילד שהכל יהיה בסדר, והוא ימשיך לתפקד באופן תקין בתחום הגמילה.

מה זו רגרסיה בגמילה מחיתולים?

ילד שהשלים גמילה מחיתולים, שולט בסוגרים שלו והשליטה אינה מתבטלת או נעלמת. מה שקורה הוא שיש ירידה ביכולת ההקשבה למסרים שהגוף מעביר למוח, והילד אינו פונה לשרותים להתפנות בזמן. בסופו של דבר, הילד כבר לא מסוגל להתאפק והשתן, או הצואה יוצאים בתחתונים, באופן חלקי, או מלא.

אז בואו נראה מהם הגורמים לרגרסיה וכיצד מומולץ להתנהל עם הילד.

גורמים רגשיים?

הרטבה ושינה הם שני תחומים שמושפעים ממתח רגשי.

אם הילד חזר להרטיב, ביום או בלילה, נבדוק אם יש תחום כלשהו בחייו שעשוי לייצר מתח מסוים.

כאמור, שינויים ידועים כמו תחילת גם חדש, מעבר דירה, לידת אח/ות, יכולים להוות טריגר רגשי להרטבה חוזרת.

במידה ואנחנו לא יודעים את הגורם, נחפש קודם במעגל הישיר של הילד, האם חל שינו בצוות הגן, חבר טוב שלו עזב את הגן, אירוע שהשאיר בו חוויה שלילית. במשפחה המצומצמת, אם מישהו חלה או נעדר זמן רב.

אם נמצא את גורמי המתח שמשפיעים על הילד שלנו, נוכל לשוחח איתו ולבדוק איך הוא מרגיש, לאפשר לו מקום לשיתוף ונכיל את רגשותיו ובמידת הצורך להיעזר באיש מקצוע.

במידה ולא מצאנו במעגל הישיר של הילד, נבדוק אם אנחנו, ההורים, מצויים במתח, בעבודה או מסיבות אישיות. הילדים שלנו מרגישים את מצבנו הרגשי, ועשויים להגיב למתח או דאגה של ההורים, בין אם הוא ידוע ומוסבר להם ובין אם לא.

במקרה כזה, כדאי לשתף את הילדים ברגשות שלנו ואם ניתן, גם בגורמים להן. שכן ילדים שלא מקבלים הסברים, ינסו למצוא הסבר בעצמם והם עשויים להמציא מדמיונם את ההסבר. הדמיון שלהם עשוי להיות פרוע בהרבה מהמציאות וליצור מתח נוסף.

טיפול ותמיכה בילד שחווה מתח או קושי רגשי, עשוי בהחלט להפסיק את ההרטבה.

גורמים פיזיולוגים?

בתחום הפיזיולוגי, שינויי מזג אויר הינם גורם עיקרי לרגרסיה בגמיל הלילה. במקרה כזה הפתרון פשוט, חימום החדר או הלבשת הילד בפיג'מה חמה יותר.

לעיתים רחוקות, הרגסיה נגרמת בעקבות מחלה, כאן מומלץ לפנות לרופא.

איך להגיב להרטבה?
ילד שהיה יבש מספר חודשים וחוזר להרטיב ירגיש חוסר שליטה בגופו.

תגובת ההורים להרטבה תשפיע על הרגשה שלו לגבי ההרטבות, על היחסים בינם לבינו, וגם, על ההישנות שלה.
הילד זקוק לחיזוקים של סביבתו המשמעותית, שכן הוא חווה חוסר הצלחה שחוזרת על עצמה.

נוכל לעזור לו בתגובה עניינית ככל האפשר.

כשהילד מרטיב, נציין את מה שאנחנו רואים "המכנסיים שלך רטובים, צריך ללכת להחליף לבגדים יבשים" וניתן לו אפשרות לבחור, "את/ה רוצה ללכת להחליף לבד או שנלך יחד ואעזור לך?"

אפשר להוסיף משפט אופטימי כמו "זה יעבור, הגוף שלך יודע לעשות פיפי וקקי בשירותים"

בהתאם לבחירתו, מחליפים וחוזרים במה שעשינו קודם ההרטבה.

כל הערה נוספת עשויה להתפרש על ידי הילד כביקורת או שיפוטיות, ולגרום לו להרגיש עוד יותר רע עם עצמו. מה שיעכב את החזרה לשגרה.

איך אפשר להפסיק את זה?

באופן טבעי אנחנו רוצים להפסיק את ההרטבה,

כדי לחסוך לילד/ה שלנו ולנו מבוכה,

כדי לחסוך לעצמנו את תוספת הכביסות בבית,

כדי להפסיק את התסכול, האכזבה, ואף הייאוש  שבאים עם ההרטבה,

אבל בואו נזכור, שכמו בתהליך הגמילה עצמו, הסוגרים של הילדים שלנו הם בשליטתם בלבד.

לכן כדאי להמנע מלחזור ולהזכיר לילד שלנו ללכת לשרותים. התערבות כזו עשויה ליצור התנגדות מצידו והרבה תסכול מצידנו.
אפשר לומר בקול "אני הולכת לעשות פיפי". כך איננו מתערבים בגופו ויחד עם זאת מעלים למודעות שלו את ההקשבה לגוף.

לייצר זמן הורים

ילד שחוזר להרטיב מקבל הרבה תשומת לב סביב ההרטבה, החלפת הבגדים וההתגייסות שלנו לכל אלו.

תשומת הלב והדאגה שלנו, עשויים להביא לו תחושת ערך ומשמעות, ובכך לשמר את ההרטבה.

התייחסות ענינית להרטבה תסייע להפחית את מוטיב תחושת הערך שנוצרה ממנה. וכדי לספק תחושת ערך טובה, נקדיש זמן בו ואנחנו והילד מבלים יחד. מומלץ להשקיע בבילוי משותף, ולא מתנה חומרית. לצאת לרכב באופניים, לשחק בכדור, לצייר יחד. או כל דבר שנעים לשניכם לעשות יחד.

למילים יש עוצמה

לא תמיד קל להישאר רגוע לנוכח הרטבות גם כשאנחנו יודעים שהתגובה הרצויה היא זו התומכת.

הילדים שלכם זקוקים לאמונה שלכם שהרטבה היא זמנית. ויותר מכך, אתם זקוקים לאמונה הזו.

אימרו לעצמכם משפטים מחזקים. המשפטים יכולים להיות בסגנון:

הוא שולט בסוגרים שלו, זו תקופה והיא תעבור.

הוא לא עושה זאת בכוונה.

הוא זקוק לאמונה שלי שהוא יתגבר על האתגר הזה.

אני מסוגל/ת לתמוך בו בתהליך הזה.

כל משפט שיחזק אתכם ויעזור לכם לחזק את הילד שלכםף, יהיה טוב.

אפשר לתלות על המראה בחדר האמבטיה או על המקרר את המשפטים.

לסיכום, מעברים ושינויים גורמים לעיתים לילדים לחזור להרטיב ביום או בלילה. אמנם זוהי תופעה המתרחשת בגופו, אך תגובה תומכת ועניינית של ההורים תסייע לילד להתגבר על התופעה.

רוצים לקרוא עוד מאמרים שכתבתי העוסקים בהורות וילדים?
תוכלו למצוא  מבחר כאלה בחלוקה לנושאים:
גילאי גן ובית-ספר | תינוקות ופעוטות | גמילה מחיתולים, גמילה מקקי

מחפשים מידע בנושא אחר הקשור להורות?
מוזמנים לשלוח לי הודעת ווטסאפ
054-2455815
או לשלוח מייל
info@www.odile.co.il

The post כשהוא ייכנס לגן עיריה תהיה רגרסיה נכון? appeared first on אודיל רוזנפלד.

The post צעד קדימה, צעד אחורה appeared first on אודיל רוזנפלד.

אז מבחינתי, עכשיו, פורטנייט זה מצוין

זה פוסט שכתבתי בפייסבוק, בעקבותיו קיבלתי הרבה תגובות הזדהות של הורים שהמצב בבית שלהם דומה,

וגם טלפון מתחקירנית של תוכנית בנושא הרשת שביקשה ממני להגיע לתוכנית לתת נקודת מבט של הורה שקשה לו עם ההתמכרות של הילד לפורטנייט.
הסברתי לה בנימוס שממני, היא לא תקבל את הסיפור של ההורה המיואש שהילד שלו מכור לפורטנייט.

איך זה אצליכם?

התקשורת זקוקה כל הזמן לאייטמים פיקנטיים. וזה מוביל לשיח על ההתמכרות של ילדים למשחק הזה.
אני מבינה שיש בתים בהם המשחק בפורטנייט יותר מאסיבי מאצלינו.
ואז ההורים מתחליים, לנזוף, לכעוס, להטיל וטו ומגדירים שהילד "מכור".
"התמכרות" זו מילה עוצמתית, למעשה זו מחלה, ואנחנו נוטים להתשמש בה לפעמים ביתר קלות דעת.

אם אתם מרגישים שהילד שלכם מגזים עם משחק בפורטנייט, בואו תבדקו רגע:

[starlist]

• האם הילד הולך לבית ספר כל יום (זהו, החופש מגיע)
• האם הילד יוצא גם לשחק כדורגל עם חברים
• האם הילד הולך לחוגים שלו
• האם הוא הולך למסיבות כיתתיות / פעילויות חברתיות
• האם הוא יוצא לטייל עם הכלב
• האם הוא הולך לישון בשעה שנקבעה
• האם הוא אוכל, מתקלח, מצחצח שיניים וכו'

[/starlist]

אם על רוב השאלות עניתם בחיוב, כנראה שזו לא התמכרות,
אולי הוא פשוט גילה משחק חדש, מסקרן, מהנה וכמו כל דבר חדש הוא מתלהב ונהנה להשקיע בו זמן.
מנקודת המעט שלכם, זה אולי נראה "יותר מדי זמן".
רגע לפני שאנחנו מטיפים, כועסים, נוזפים ומשלמים מחיר כבד היחסים עם הילדים, כדאי לשים את ההכללות בצד ולהתבונן בפרטים.

אז מה עושים?
זיהינו התנהגות של הילד שמפריעה לנו?
בואו נפתח את הנושא לשיחה עם הילד.
נתאם איתו מועד שמתאים גם לו.
שיחה שתתחיל בהתענינות שלנו במשחק הזה שכל כך מעסיק ומסקרן את הילד,
כן, כן, להתחיל בחיובי, בטח שמעתם את זה בעוד מקומות לפניי.
בהמשך, נכיר בעובדה שמשחק חדש ומהנה גורם לנו לעיתים לשכוח את עצמנו ולשקוע בו שעות על גבי שעות, ואולי אפילו נעז לשתף אותו שגם לנו זה קורה לפעמים.

ואז, נסביר את עמדתנו בנושא, נפרט את החששות והדאגות שלנו,
ונקשיב לאלו שלו,
בסיום השיחה, נגיע איתו להסכמה משותפת, שמקובלת על שני הצדדים.
הסכמה שמגדירה את המסגרת והגבולות שיענו על הצרכים והרצונות של שני הצדדים.

למה שאני אקיים שיחה כזו בכלל?

על מנת שהילדים ישתפו פעולה,
תוך הבנה של הסכנות והמחירים שבהשקעת שעות על גבי שעות במשחק הפורטנייט.

ויחד עם זאת אנחנו רוצים שהוא יידע בהמשך ובחייו הבוגרים לזהות בעצמו את הסיטואציה שנוצרה ולווסת את עצמו.
וגם, אנחנו רוצים לשמור לשמור על יחסים טובים ביננו.

והדרך היעילה ביותר להשיג את המטרות הללו, היא תוך כבוד הדדי ושיתוף.

בהצלחה!

רוצים לקרוא עוד מאמרים שכתבתי העוסקים בהורות וילדים?
תוכלו למצוא  מבחר כאלה בחלוקה לנושאים:
גילאי גן ובית-ספר | תינוקות ופעוטות | גמילה מחיתולים, גמילה מקקי

מחפשים מידע בנושא אחר הקשור להורות?
מוזמנים לשלוח לי הודעת ווטסאפ
054-2455815
או לשלוח מייל
info@www.odile.co.il

The post לא כל ילד שמשחק בפורטנייט הוא מכור appeared first on אודיל רוזנפלד.

אני מכירה לא מעט הורים שממש חוששים מהחופשה עם הילדים. למושג "חופשה" יש הקשר חיובי, אבל כשמדובר בחופשה עם ילדים, התוצאה לא תמיד כזו, ומכאן נובע החשש.

השגרה מוכרת, היציאה ממנה – פחות

חופשה, בארץ או בחו"ל מייצרת לכל המשפחה יציאה מהסביבה והשגרה המוכרת, אנחנו מכירים את ההתנהגות של ילדנו בשגרה, אבל לא תמיד יכולים לצפות איך הם יתנהגו בחופשה.

לכל אחד מבני המשפחה הצרכים וההעדפות שלו אנחנו מפתחים ציפיות לגבי החופשה, לגבי המקומות בהם נבקר, אלו בהם נלון, וכך גם הילדים. ככל שהמציאות תהיה קרובה לציפיות, כך יש סיכוי שנהנה יותר בחופשה. התארגנות מוקדמת תסייע לייצר את ההנאה הזו.

הבאתי כאן מספר דרכים שיעזרו לכולנו ליהנות בחופשה משותפת.

שיתוף הילדים בשלב התכנון

ההורים ממונים על הגדרת התקציב המוקצה לחופשה, הזמנה מראש של מקומות לינה, כרטיסים לאטרקציות, נהיגה ועוד נושאים שילדים לא יכולים לבצע בעצמם. יחד עם זאת, הילדים שותפים במידה רבה לאווירה שתיווצר בחופשה.

לכן כדאי שנכניס אותם לתמונה כבר בשלב התכנון. בהתאם לגיל וליכולת שלהם. שיתוף הילדים בתוכניות החופשה משקף להם את חלקם באחריות על הנאה של כולנו ומייצר להם תחושה של שיויון ערך ומשמעות.

ילדים בוגרים, כדאי לערב בכמה שיותר החלטות, כולל בחירת מועד החופשה, גם בהתאם לפניות שלהם, בחירת היעד והפעילויות בחופשה.

עם ילדים צעירים נתייעץ ונשתף באופן יותר ממשי.

• נשתף אותם לגבי עצם החופשה המתוכננת, המועד והיעד שלה. לדוגמה: "בקיץ, אחרי שתסיים את הגן, נטוס במטוס לחופשה במדינה שקוראים לה אנגליה".
• נראה להם תמונות של מקומות בהם נבקר, מקומות לינה שהזמנו.
• נבקש מכל ילד לבחור דבר אחד שהוא מבקש שיהיה בחופשה. אפשר לכוון אותם מתוך האפשרויות שביעד שאותו בחרנו, "נהיה ליד הים", "אפשר לטייל ביער".
  הבקשה שלהם יכולה להיות ברמה ספציפית או כללית יותר. לדוגמה: "טיול בטבע" או "זמן רק עם אבא".
• נבקש מהם לבחור משחק או שניים שהם רוצים לקחת איתם לחופשה.
• אם החופשה כוללת טיסה, נשתף אותם בכמה שיותר פרטים לגבי ההתנהלות בשדה התעופה ובמטוס עצמו, במיוחד אם זו הטיסה הראשונה שלהם.

שגרת חופשה

אתם מכירים את הילדים שלכם, אתם יודעים אם אחד זקוק לשקט כדי הרדם והשני זקוק לזמן רגוע בבוקר כשהוא מתעורר, השלישי לא יכול לתפקד כשהוא רעב והרביעי לא אוהב נסיעות.
התארגנו בהתאם, ברור שאי אפשר לייצר להם תנאים של בית, הרי אתם בחופשה, אולם תכנון סדר יום שיענה על מירב הצרכים של הילדים בהחלט יכול לצמצם תסכול ולהגביר את ההנאה של כולם.

אחת האפשרויות לענות על הצרכים השונים של הילדים, היא להתפצל. הפיצול עונה גם על הצורך הרגשי של הילדים לבלות זמן אישי עם ההורה. אז הרווחתם שתי ציפורים במכה אחת.

ומה עם השינה

זה השלב בו ההורים שעברו ייעוץ שינה עמי יודו לי על כך שהמלצתי להם לשמור על גמישות ולדאוג שבשגרה התינוק יירדם גם בעגלה מדי פעם.

בחופשה, הגמישות הזו מאפשרת להמשיך את הפעילות גם בשעות שהילד זקוק למנוחת הצהריים שלו.

וזה לוקח אותי להמלצה המתבקשת, לקחת איתכם. כן, גם אם התינוק גדל והפך לפעוט ובבית אתם כמעט וכבר לא משתמשים בטיולון, לחופשה תיקחו אותו איתכם. גם אם הפעוט לא יסכים לשבת בו, תמיד יש איזה ילדון שמוכן לחזור לעגלה כי קשה לו ללכת, ומקסימום, היא תשמש לסחיבת התיקים.

עם תינוקות צעירים, אני ממליצה בחום על מנשא.

לגבי שנת הלילה, קיבעו שעה בה הילדים שוכבים לישון, גם אם היא מאוחרת מזו בה הם ישנים בבית. נסו לשמר את טקס השינה שלהם ככל האפשר. קיום הפעולות הקבועות והמוכרות להם לפני שינה יעזרו להם להירדם ולישון טוב גם במקום שאינו מוכר. אם שגרת הערב שלכם כוללת הקראת סיפור, כדאי לקחת איתכם ספר או שנים.

איך מעבירים את הזמן בטיסות?

לפני שהפכתי להיות מנחת הורים, עבדתי 10 שנים כמהנדסת באל על (ידעתם?), ניצלתי את כרטיסי הטיסה המוזלים לחופשות משפחתיות בחו"ל. מה שיצר הרבה שעות המתנה בשדה התעופה והרבה שעות מטוס עם ילדים צעירים.
עדיין לא היו סמארטפונים והטאבלטים, ולכן כל משחק היה בקופסה וכל סיפור נקרא מתוך ספר. אז נכון, סחבתי יותר משקל, ויחד עם זאת, היתה לי הרבה אינטראקציה עם הילדים שלי, וזה משהו שחסר להורים במציאות היומיומית.

אני ממליצה להביא משחקים לילדים, הענין הוא שכשמדובר בחופשה, אנחנו רוצים לצמצם במשקל ובמקום, ולכן קראתי למאיה גבע מהבלוג "יצירתית", מאיה מלאת רעיונות למשחקים שנעים לשחק עם הילדים.

אלו הרעיונות של מאיה למשחקים שמתאימים לחופשה עם הילדים בחו"ל:
לזמן ההמתנה בתורים השונים בשדה, תיעזרו במדבקות ובכל מיני 'שפנים' קטנים שונים שתוכלו לשלוף מהכובע. אלה צריכים להיות דברים קטנים וזמינים.

אל תשלפו עכשיו את התותחים הכבדים.

אבל יותר מהכל, תאזרו בסבלנות.

גם אם כרגע הוא נראה רחוק, בסוף הוא יגיע, התור שלכם.

אחרי שכבר עברתם את התורים וכל מה שנשאר זה להמתין לטיסה המיוחלת אלה ההמלצות שלי.

צורות שונות מסול שאפשר לחורר ולהשחיל שרוך בין החורים. לגדולים יותר אפשר למספר כל חור וצריך להשחיל את השרוך לפי סדר המספרים.

(צורה מסול עם חורים להשחלה – צילמה מאיה גבע)

לילדים קטנים יותר, גזרו צורות שונות מבד לבד, עשו חתך קטן בכל צורה והשחילו אותן על גבי סרט שאליו תפור כפתור. אפשר ללמוד ככה צורות, צבעים ואפילו את מיומנות הכיפתור.

(צורות שונות מבד לבד – צילמה מאיה גבע)

רוצים לשחק איקס עיגול אבל קצת אחרת?

סרט איזולירבנד יורד בקלות מכל משטח.

גזרו ארבע רצועות שוות בגודלן. הדביקו על השולחן או על הרצפה, צרפו פונפונים או חרוזים או כיד הדמיון (רק שימו לב שצריכים להיות שני סוגים בלבד ובכמות מספקת) והנה לכם איקס עיגול משודרג.

(איקס עיגול- צילמה מאיה גבע)

ואיך אפשר בלי מקס סטוק – ידידה הטוב ביותר של כל אם בישראל.

אני הצטיידתי במדבקות שונות, מחברת חלקה לתיעוד הטיול דרך העיניים שלהם (כולל הדבקת מדבקות וקשקושים כשבא), חוברות דקות לצביעה, קלמר אישי לכל אחד עם צבעים, בועות סבון ולוחות מחיקים קטנים.

(צילמה מאיה גבע)

שימו לב, הדגש הוא על פעילויות שקטות. כאלה שלא יפריעו בשדה, במטוס וגם בחדר במלון כשאתם והשכנים שלכם תרצו קצת שקט.

עוד על המשחקים שמאיה גבע יוצרת תוכלו למצוא בעמוד הפייסבוק שלה.

וזו קבוצת הפייסבוק "יצירתית".

אם אתם בכל זאת בוחרים באופציה של מסך, אפשר גם כאן ליצור אינטראקציה, לראות סרט משותף ואח"כ לשוחח עליו, לשחק משחק יחד, לצפות יחד בשירים ביוטיוב ולשיר יחד.

עם ילדים בוגרים שיש להם סמארטפון, אפשר גם לנצל את הזמנים הרגועים בחופשה, ולבקש מהם לשתף בשירים שהם שומעים, בסדרות בהם הם צופים, אפליקציות מענינות. בקיצור, נביע התענינות בעולמם הוירטואלי.

בכלל, חופשה משפחתית היא הזדמנות להכיר טוב יותר את הילדים שלנו ולהתקרב אליהם. ולטובת מטרה זו, שווה שנפספס לפעמים מוזיאון אחד או תצפית אחרת.
לגבי יעדים לטיולים עם ילדים, אני ממליצה בחום להיכנס לבלוג "רואה עולם" של מיכל מנור, מיכל מביאה שפע רעיונות ליעדים כאלו.

אני מאחלת לכם חופשה נעימה

רוצים לקרוא עוד מאמרים שכתבתי העוסקים בהורות וילדים?
תוכלו למצוא  מבחר כאלה בחלוקה לנושאים:
גילאי גן ובית-ספר | תינוקות ופעוטות | גמילה מחיתולים, גמילה מקקי

מחפשים מידע בנושא אחר הקשור להורות?
מוזמנים לשלוח לי הודעת ווטסאפ
054-2455815
או לשלוח מייל
info@www.odile.co.il

The post איך לתכנן חופשה אופטימלית עם ילדים appeared first on אודיל רוזנפלד.

איך גומלים את הילדים מחיתול?

עסקתי בכמה נקודות חשובות ואני מסכמת אותן לכן כאן בקצרה:

1. תתחילו גמילה מחיתולים כשהילד במסגרת ולא בחופש

אז איך מתחילים גמילה מחיתולים?
כששואלים אותי,
אני ממליצה לרוב להתחיל את תהליך גמילה מחיתולים דווקא כשהילד נמצא במסגרת, ולא כפי שלעיתים עושים, בזמן חופשה.
הסיבה היא שדווקא בזמן שיגרה רגועה, אחר הצהריים, בבית –
הגמילה תהיה קלה יותר מאשר בחופשה כשאנו מוצאים עצמנו רצים ומנסים להספיק הכל.

2. גמילה מחיתולים: בשלות ילדית

אני ממליצה להתחיל גמילה מחיתולים סביב גיל שנתיים פלוס
כשהמדד החשוב הוא בשלות הילדה או הילד.
אם הילד או הילדה, הגיעו לגיל שנתיים וחצי ועדיין לא מראים סימנים בכיוון הפרידה מהחיתול, אני ממליצה להתחיל ולעורר מודעות –
הדרך הקלה היא להקריא ספר בנושא.
הסימנים המקדימים שיש לתת להם משמעות:
כשהילד או הילדים מתעניינים כשההורים הולכים לשירותים
כשהם מבקשים לעיתים לא לשים חיתול
כשהם מגלים עצמאות
ומראים מסוגלות בדחיית סיפוקים.
אם הילדה או הילד פיתחו יכולת ריכוז והתמדה בפעילות מעל 5 דקות
אם הם מגלים סקרנות ורצון ללמוד דברים חדשים
אם הם פיתחו יכולת לעבור מפעילות לפעילות מהירות ויכולת לבצע הוראות.

3. גמילה מחיתולים: בשלות הורית

כן, כן, אולי זה ישמע לכם מוזר, אבל לתהליך יעיל של גמילה מחיתולים
יש צורך גם בבשלות של הורים.
כיום,
התחושה היא שהורים איבדו אינטואיציה פנימית.
חלק מזה נובע מתחרותיות רבה שמתעוררת בכל פעם שאמא בגינה מספרת כמה הילד שלה מוכשר.
גורם מכביד נוסף שקיים היום ולא היה קיים בעבר
הם גני עירייה שיוצרים לחץ על ההורים בנושא הגמילה מחיתולים לקראת גיל שלוש.

ככלל,
אני מאמינה שהדרכה נכונה תסייע לכם להתנהל באופן חיובי ובטוח המתאים לכם ולילד הספציפי שלכם.
ולשם כך הכנתי לכם הדרכה מצולמת שעוסקת בדיוק בנושא!
לפרטים התקשרו כבר עכשיו 054-2455815

The post איך גומלים ילדים מחיתולים? appeared first on אודיל רוזנפלד.

The post מה לעשות כשבגן לא משתפים פעולה עם גמילה מחיתולים appeared first on אודיל רוזנפלד.

היא לא האמא היחידה, ולפעמים זה מול האבא. ארוחה הופכת להיות זירת משא ומתן ושכנועים. בהרבה בתים, ההורים מתעקשים שהילדים יאכלו "מספיק" אוכל ועדיף שיהיה אוכל בריא, והילדים מצידם רק רוצים להגיע לקינוח המיוחל.

מסכת השיכנועים יוצרת אוירה מתוחה ובסופו של דבר, ההורים מוותרים ומרגישים מובסים.

אכילה, רעב ושובע, טעמים, הינם משתנים באופן סובייקטיבי מילד לילד וקשורים לגופו ובשליטתו בלבד. לא נוכל להכריח ילד לאכול דבר מה כשהוא רצה בכך, והניסיון להכריח יוביל ברוב המקרים להתנגדות נחרצת יותר מצידו.
לעומת זאת, כן נוכל להתוות מסגרת וגבולות, אשר יאפשרו לילד ללמוד להכיר את גופו, להקשיב לצרכיו ולהענות להם.
מומחים לתזונה יודעים לומר כיום כי כבר מיום היוולדו, קיים אצל התינוק מנגנון הרעב והשובע. מכיוון שאינו מדבר, נוכל לזהות שובע כשהתינוק נינוח ושמח ולעומת זאת רעב כשהוא בוכה או מקטר. אולם לא פעם אנחנו טועים ומפרשים בכי כביטוי לרעב כשהתינוק למעשה עייף, מצוי בעומס גירויים, או פשוט זקוק למגע.

לגבי פעוטות וילדים, זה ברור יותר, אלא שאנחנו לא תמיד מוכנים להקשיב לכך. ילדים אוכלים כשהם רעבים, ומפסיקים לאכול כשהם שבעים. אלא אם… יש להם סיבה טובה לעשות אחרת.

"סיבה טובה" יכולה להיות שאני לא אוכל כי אני מבין שאם לא אוכל, אמא ממש מודאגת ואז היא מדברת איתי ומנסה לשכנע אותי שאוכל עוד קצת והיא כל כולה "שלי" באותם רגעים.

"סיבה טובה" זה שאם אני לא אוכל, אבא מתוסכל ואומר "לא אכלת מספיק" ואז הוא מאיים שלא אקבל קינוח אבל כשאחותי מקבלת קינוח הוא תמיד מרחם עלי ונותן לי גם. אז אני מרגיש שניצחתי אותו ואני ממש חזק.

"סיבה טובה" זה שאמא מכינה לי אוכל אבל הולכת לטפל באח התינוק שלי ואז אני מרגישה ממש לבד, אז אני מיד קמה מהשולחן וזה גורם לאמא לבוא ולשבת איתי, כי רק ככה אני אוכלת.

זה אומר שאם הילד מרגיש התייחסות מאסיבית או תחושת כוח כתוצאה מהתגובה שלנו לכך שהוא לא אוכל, יש סיכוי שהוא יעדיף לא לאכול.

אז בואו נתחיל לתת קרדיט לילדים שלנו ונסמוך עליהם שכשהם רעבים הם אוכלים וכשהם לא רוצים לשבת לאכול, הם כנראה לא רעבים.

מתוך ההנחה הזו, נוכל להקנות הרגלים טובים שישמרו על בריאות הילדים שלנו וייצרו ארוחות נעימות:

אתם קובעים מה זה "בריא" – המודעות לתזונה בריאה בשיאה. יחד איתה, קיימות גישות שונות ברפואה מהערבית, רפואה משלימה ונטורופתיה ברמות הקפדה בטווח גדול. ההורים והילדים מוצפים במידע בנושא ומכיוון שאנחנו המבוגר האחראי בבית, נדרש מאיתנו לחקור את נושא התזונה ולגבש דעה הורית לגבי זו הרצויה בביתנו.

ככל שנהיה מגובשים בגישתנו, כך ייקל עלינו להעביר אותה לילדים.

אתם קובעים מה נכנס הביתה – אחרי שגיבשתם גישה בנושא התזונה בביתכם, הכניסו לביתכם מאכלים שתואמים לגישתכם, ובעיקר המנעו מלהכניס הביתה מאכלים שאינכם רוצים שהילדים (או אתם) יאכלו.
אם יש מאכלים שאינם אזורים אבל אתם רוצים להגביל את הילדים באכילתם, החליטו על הכמות המותרת להם והכניסו את אותם מאכלים לביתכם על פי אותה הכמות.

נהלו ארוחות מסודרות – אתם המנהלים של הבית, יש לכם אפשרות להחליט על "מזנון פתוח" או לנהל ארוחות מסודרות שמתחילות ומסתיימות בשעה מוגדרת.
נתכנן את הארוחה בשעה בה הילדים צפויים להיות רעבים, ונגדיר את סיומה כ-20-30 דקות לאחר תחילתה.

אכילה מעודדת אכילה – ילדים אוהבים לאכול בחברה. ישיבה ואכילה משותפת של כל הנוכחים בבית, סביב השולחן, מצמצמת את הסחות הדעת ומעודדת אותם לאכול. בנוסף, כשאתם ההורים אוכלים, אתם פחות עסוקים באכילה שלהם. לכן שבו יחד עם הילדים לאכול.

שתפו את הילדים – החלטתם לעשות שינוי? קיבעו עם הילדים ישיבה משפחתית, והסבירו להם את הגישה שלכם. עשו זאת בהתאם לגילם ורמת הבנתם. ילדים בוגרים, רצוי ללמד לקרוא את תוית המוצר ולהבין מתוכה לאיזה קטגוריה הוא נכנס.
עבור ילדים צעירים הסבירו מה בריא ומה לא בריא והגדירו מה הכמות המותרת להם לאכילה מכל סוג.

אפשרו להם לבחור מתי יאכלו אותם, כך הם ירגישו שבתוך הגבולות שחלים עליהם, ניתן להם חופש בחירה.

יידעו את הילדים מתי מתחילה ומסתיימת הארוחה, אפשר להראות להם על השעון, או לכוון טיימר.

תנו להם לתרום – בנוסף לשיתוף בתכנון אפשר לשתף את הילדים בביצוע. הזמינו אותם להכין אתכם את הארוחה, לערוך את השולחן ולפנות אותו בסיום הארוחה. ילדים אוהבים להיות שותפים לעשיה, ועבורכם, תהיה זו הזדמנות לייצר התייחסות אישית ותחושת ערך חיוביות.

אוירה טובה היא סיבה טובה לשבת בשולחן האוכל – ארוחה יכולה להיות הרבה יותר מאכילה. נהלו שיחה, ספרו לילדים על קורות היום שלכם, שתפו אותם בתכניות המשפחתיות, נצלו את הארוחה להעלאת נושא שרציתם לשוחח עליו עם הילדים. אין צורך לחקור אותם על קורות היום שלהם, האוירה הטובה והשיתוף שלכם יעודדו אותם להצטרף ולשתף בחווית שלהם.

ומה עם הילדים לא אכלו? – אחד החששות הגדולים שלנו הוא שהילדים ילכו לישון רעבים, לפחות של ההורים שקוראים כאן עכשיו.

הפחד היותר גדול, הוא להגיע לרגע בו הילד במיטה, עוד רגע אומרים לילה טוב ומכבים את האור ואז הוא אומר בקול מתחנן "אבל אמא, אני רעב".

אז זהו, שאם אנחנו רוצים להפסיק להיות מלצרים במזנון הפתוח, זה הרגע לאסוף את כל האמפתיה ולומר למתוק שלנו שאנחנו מצטערים שהוא רעב ,ושמחר בבוקר הוא יוכל לאכול ארוחת בוקר.

אני יודעת, זה עשוי לגרור בכי ולדחות את שעת ההשכבה, אך אם נשמור על רוגע וסבלנות, הם ירגעו כשהילד יראה שאנחנו נחושים בדעתנו.

לסיכום, ארוחות עם ילדים יכולות להיות נעימות ולהוות זמן משפחה טוב. נוכל להצליח בכך, ככל שנתמיד ליצור את המסגרת המתאימה באוירה הטובה, ובמקביל נכבד את תחושת הרעב והשבוע של ילדנו.

בתאבון ?

The post עוד ביס אחד ודי appeared first on אודיל רוזנפלד.

אם הכתבה תעזור לכם למצוא דרכים לפעול בסיטואציות בהן אתם מרגישים שההתנהלות שלכם לא מועילה, דיינו.

אז הנה,

משפטים שעדיף להמנע מלומר לאחים, ומשפטים שעדיף לומר להם במקום

1."כשמגיע אליך חבר לביקור, אתה חייב לשתף גם את אחותך"

כשבאים אלי חברים אני רוצה לשחק איתם, גם ככה לפעמים קשה לנו למצוא משחק ששנינו אוהבים, וכשיעל מתערבת היא מקלקלת לנו את המשחק כי היא קטנה ולא מבינה. אז זה כבר לא כייף לי שחבר בא אלי אם אני חייב לשתף אותה. אני אוהב לשחק עם יעל ואנחנו מסתדרים טוב, אבל כשחבר בא אלי, הוא נשאר רק לכמה שעות ואני מעדיף להיות איתו לבד. אני רואה שקשה לך לקחת אותה מאיתנו והיא בוכה ממש, אבל זה לא אשמתי קשה לך או ליעל.

מה כן?

"כשמגיע אליך חבר, ואתה משתף את אחותך, זה מאוד משמח אותה, כתרצה לשחק לבד עם החבר שלך, תגיד לי ואני אעזור לך עם יעל"
– כשאתם מאפשרים לי לבחור אם לשתף את יעל או לא, זה מרגיע אותי ומעודד אותי דווקא לשתף אותה. אני אוהב לעזור ליעל, פשוט כשיש אצלי חבר, אני לא פנוי לעזור לה.

2. "המשחק הזה של תינוקות, הוא לא מתאם לך"

נכון שלא שיחקתי במשחק הזה המון זמן, וכבר יש לי הרבה משחקים אחרים שיותר כייף לי לשחק איתם. אבל כשיעל משחקת בו אתם ממש מתלהבים שהיא יודעת ללחוץ על הכפתורים, אז רציתי להראות שגם אני יודעת ללחוץ על הכפתורים. יעל לוקחת לי כל הזמן צעצועים ואתם אומרים לי לשתף אותה בצעצועים שלי ולא לחטוף לה, אז לפעמים מתחשק לי גם לשחק עם צעצועים שלה.

מה כן?

"אני רואה שאתה אוהב לשחק במשחק של יעל, זה משחק ששיחקת בו כשהיית תינוק" – כשאתם לא מתייחסים במיוחד ומאפשרים לי לשחק במשחקים של יעל, אני פנוי לבדוק אם הם באמת מענינים אותי, ואני כנראה לא אשחק בהם הרבה כי הם די משעממים אותי.

3. "תוותר לה, אתה יותר גדול ממנה"

שנינו ביקשנו ארטיק ואני הגעתי ראשון למקרר, יעל הגיעה אחריי והתחילה לבכות ושוב ביקשתם שאוותר לה. אתם אומרים שאני גדול ומבקשים ממני להתאפק בתור למגלשה בגן, ולחכות שיעל תירדם בלילה ואז תיגשו אלי, ולא לבכות כדי לא להעיר אותה. זה נכון שאני יותר גדול ממנה אבל לפעמים אני גם מרגיש קטן.

מה כן?

"אתה יכול לבחור אם אתה מוותר לה" –  כשאתם מאפשרים לי לבחור אם לוותר ליעל או לא, אני מרגיש שאתם רואים אותי, שגם לי קשה לפעמים להתאפק ואתם סומכים על יעל שהיא יכולה להתגבר גם למרות שאני הבוגר והיא הצעירה. אז אני פנוי לראות שיעל בוכה וקשה לה ולבדוק אם אני יכול להתגבר ולוותר לה. ככה אני מרגיש באמת גדול ושאני יכול לעזור ליעל.

4. "למה הרבצת לה, אתה חזק ויכול לפגוע בה"

יעל בכתה נורא כשהרבצתי לה ואתם באתם וצעקתם עלי. אבל כשלא הייתם בחדר, היא פירקה לי את מכונית הלגו שבניתי. כל כך כעסתי שלא שלטתי בעצמי והרבצתי לה. ואתם עכשיו כועסים עלי ובכלל לא ראיתם שאני מאוד עצוב על המכונית שהתפרקה. לא התכוונתי לפגוע ביעל פשוט לא ידעתי מה לעשות.

מה כן?

"אני רואה שקשה לכם להסתדר עכשיו, יעל, אני רואה שכואב לך, את רוצה לבוא אלי?" –  כשאתם מתייחסים לשנינו בלי לשפוט מי צודק, אני יכולה לשים לב שהגזמתי קצת. אני יודע שאסור להרביץ, אתם הרי אומרים לי את זה המון פעמים. עכשיו אני מרגיש פגוע ולא פנוי להקשיב, אבל אם בזמן רגוע, נמצא יחד עוד דברים שאני יכול לעשות כשאני כועס על יעל, זה יעזור לי. אגב, לפעמים, יעל מרביצה לי, זה לא מאוד כואב לי אז אני לא אומר כלום אבל זה קצת מבלבל אותי שליעל אתם לא אומרים כלום כשהיא מרביצה.

5. "אתה לא רואה שאני מאכילה את יעל? אני לא יכולה לשחק איתך עכשיו, אל תבכה"

מאז שיעל נולדה, יש הרבה יותר מצבים שאתם לא פנוים אלי. אני מבין את זה כי אני רואה שיעל לא מצליחה אפילו לשבת לבד. פשוט לפעמים אני בוכה כי זה מתסכל אותי וככה אני פורק את התסכול. כשאתם אומרים לי לא לבכות אני מרגיש עוד יותר רע עם עצמי. אני מרגיש בודד כי אתם מתייחסים ליעל ולא מרוצים ממני.

מה כן?

"אני מתיישבת להאכיל את יעל, ולא אהיה פנויה, אתה רוצה להביא משחק ולשחק לידנו?" – כשאתם מכינים אותי לכך שלא תהיו זמינים להיות איתי, יותר קל לי כי אני מוכן מראש ויכול להתארגן למצב. אני מרגיש שאתם מכבדים אותי, סומכים עלי ומתייחסים אלי למרות שאתם לא פנויים לשחק איתי. האמת שאני אוהב גם לשחק לבד לפעמים, גם אם אתם לא משחקים איתי, מספיק לי שאתם לידי.

————   וכשקצת גדלנו —————–

6. "אתה אוכל כל כך נקי, לא כמו אחותך"

כשאתם אומרים לי שאני יותר טוב מיעל במשהו, זה גורם לי לחשוב עליה דברים לא טובים. ואני חושב שגם ליעל אתם אומרים שהיא טובה ממני בדברים אחרים. ואז אני מנסה להיות יותר טוב ממנה כל הזמן, ובכלל לא רוצה לעזור לה.

מה כן?

"איזה יופי שאתה אוכל נקי, הבגדים שלך נשארים נקיים וזה נעים" – אני אוהב לשמוע מכם במה אני מצליח, ובמה זה עוזר לכם. זה מחזק אותי. אני יודע שאני יכול לעזור ליעל להשתפר במה שאני מצליח וגם היא יכולה לעזור לי. ביחד אנחנו צוות מנצח.

7. "אי אפשר ללכת לסרט הזה כי הוא לא מתאים ליעל"

הרבה פעמים, כשאני רוצה שנעשה דברים של גדולים, אתם אומרים שאי אפשר כי יעל איתנו. קשה לי להתאפק, ואני מרגיש שאני צריך להתחשב בה כל הזמן. אוף, זה בכלל לא כייף שיש לי אחות קטנה.

מה כן?

"היום אי אפשר ללכת לסרט הזה כי הוא לא מתאים ליעל, אתה זוכר שבשבת אתה ואני מבלים יחד? אז תוכל לבחור לעשות מה שמתאים לך" – אני אוהב לעשות דברים כולנו יחד, גם עם יעל, אבל אני ממש צריך גם את הזמן שלי לבד איתכם. אני אוהב לבלות זמן רק איתך אמא/אבא זמן שאתם מקדישים לי ואני יודע שבזמן הזה אני בוחר מה אנחנו עושים. גם אם זה לא הרבה זמן, כשאני יודע שאתם מפנים זמן במיוחד בשבילי, זה נותן לי הרגשה שאני מיוחד, ויש לי הזדמנות לעשות איתכם דברים שאני אוהב בלי שאני צריך להתחשב ביעל. זה עוזר לי להיות סבלני בזמנים אחרים שאני צריך להתחשב ביעל.

8. "למה אתם רבים? מי התחיל? תחזיר לה את משחק"

כשאנחנו רבים אתם תמיד שואלים מי התחיל, וקובעים מי צודק ומי צריך לוותר. נכנסתם עכשיו לחדר כי שמעתם אותנו צועקים, אבל בעצם זה בכלל לא קשור לעכשיו, אני כועס כי אתמול יעל השפריצה עלי במקלחת. כשאנחנו רבים, יעל ואני יודעים שאתם תיכנסו ותודיעו מי מאיתנו צודק. אז אנחנו בכלל לא מתאמצים למצוא פתרון בעצמנו.

מה כן?

"אני רואה פה שני ילדים כועסים, אני בטוחה שתמצאו פתרון בעצמכם" – כשאתם סומכים עלינו שאנחנו יכולים להסתדר, ומתערבים קצת פחות, אנחנו בדרך כלל מוצאים פתרון בעצמנו. אם אתם רוצים לעזור, אפשר בזמן רגוע, שנשב יחד ותדברו איתנו על הריבים ותעזרו לנו להגיע להסכם ביננו על מה עושים כששנינו רוצים את אותו הצעצוע, או את המזלג הכחול המיוחד.

אלו רק כמה דוגמאות, הרעיון הוא שמחד, נאפשר לילדים שלנו לנהל ביניהם את היחסים ומאידך, נתווך להם את מה שאנחנו רואים, ללא שיפוטיות, כדי שהם ילמדו להסתדר ביניהם.

אמרתם משפט שאתם מרגישים שהוא פחות מתאים לכם אבל אין לכם רעיון למשפט חלופי? כיתבו לי, ואענה לכם.

רעיונות ליום הולדת – מה עושים עם האחים?

The post אחים וגם חברים appeared first on אודיל רוזנפלד.

לא בגלל שהנקתי את שלושתם

לא בגלל שהשקעתי שעות במשחקי קופסה

לא בגלל שאני מסיעה לחוגים

אלא בגלל המטבח.

מי שמכיר אותי מעל עשור, יודע ששנים לא ידעתי לבשל.

אל תדאגו, לא רעבנו בבית, פשוט האיש שאיתי היה מבשל (כן, אני יודע, אני ברת מזל!)

כשהיה טס לחו"ל והבכור (שהיה אז בן 3) היה רעב, הוא היה שואל אותי "אמא, מה את יודע לבשל?"
הייתי עונה את הרפרטואר הדל שלי: "אורז, פתיתים, או פסטה" סה, טו!

הילדים לעומת זאת, בילו כבר מגיל צעיר הרבה יותר ממני במטבח, עם אבא שלהם.

הוא היה משתף אותם בבישולים שלו, לא משנה מה הכין, הוא היה מצליח לתת להם תפקיד.

בהמשך, כשהם בגרו קצת ואני מדי פעם נדרשתי בכל זאת לבשל, לא פעם הייתי עומדת מתוסכלת, כי שרפתי משהו בתנור, או שהתבשיל יצא חסר טעם חילוטין.

ואז, הייתי מגייסת אותם שיעזרו לי,
"מתוקה, בואי תוסיפי תבלינים", "חמוד, מה אתה בוחר להכין להיום?"

מדי פעם הייתי מצליחה להוציא משהו טעים בעצמי, והילדים היו אומרים "אמא, יצא טעים אפילו". הם בעצם הפכו להיות המעודדים שלי ?
אז למה זה עושה אותי אמא טובה?

חוזקות וחולשות ומה שבניהן

כי הילדים שלי חווים גם אמא שלא מצליחה, שיודעת לקבל עזרה, שלא מנסה להסתיר את חולשותיה,

הם מקבלים ביטחון ותחושת ערך שהם יכולים לעזור לי, באמת!
שבעצם, במשימה הזו, הם מצליחים יותר ממני. וזה לגמרי בסדר מצידי. אני לא מרגישה שאני צריכה להיות טובה בזה, רק בגלל שאני "אמא".

כשאנחנו חושפים את חולשותינו ואמיצים דיינו להיות "לא מושלמים" מול הילדים שלנו, הם מקבלים בצורה קלה יותר את החולשות שלהם.

הם גדלים באווירה שבה אפשר לחשוף ולדבר על כישלונות ולא רק על ההצלחות. וזה מעודד אותם לשתף אותנו בחוויות של חוסר הצלחה.

הם לומדים להסתמך על נקודות החוזק שלהם כבסיסי להתמודדות עם נקודות החולשה להם.

הם מקבלים הזדמנות להיות תורמים ומועילים לנו, הסביבה המשמעותית להם ובכך מתפתחת תחושת המסוגלות שלהם.

וזה, מהווה קרקע פוריה לפיתוח ביטחון עצמי.

The post אני לא יודעת לבשל וזה עושה אותי אמא טובה יותר appeared first on אודיל רוזנפלד.

מהירות השינויים שהטכנולוגיה מביאה לנו מייצרת עוד מימד בהחלטות ההוריות שלנו, טלפון סלולרי, אופניים חשמליות, הוברבורד, ועוד. המוצר יוצא לשוק, הילד שלנו נחשף אליו לעיתים עוד לפנינו, ופונה בבקשה לקבל אותו.

הורים רבים מוצאים את עצמם נתונים ללחץ של הילד ומקבלים החלטה מבלי לשקול את כל המשמעויות הכרוכות בכך.

הורה סמכותי הוא הורה חושב

בניגוד למבנה ההיררכי של המשפחה בעבר, אנחנו רוצים לשמור על אוירה חיובית ויחסים טובים עם הילדים. וכחלק מתפיסה זו סמכות הורית בימנו דורשת מאיתנו להיות הורים מחושבים. עקביים ונחושים.
אז בואו נעצור שניה ונחשוב על מה שהילד מבקש מאיתנו.
ניקח לדוגמה טלפון סלולרי.
נבדוק האם זהו מוצר הכרחי עבורו כמו שהוא מציג את זה? האם הוא מתאים לגילו?
מה היתרונות בכך שהוא יקבל את הטלפון?
מה החסרונות או הסכנות הכרוכות בכך?

וברמה המוסרית / ערכית, האם זה תואם את הערכים שאנחנו רוצים להעביר לילדנו? ואם לא, האם יש משהו שאנחנו יכולים לעשות כדי לחבר את הנושא לאותם ערכים?
איזה מסר אנחנו רוצים להעביר לו בכך שאנחנו רוכשים עבורו את הטלפון? והאם המסר הזה באמת עובר?
טלפון סלולרי מספק מספר פונקציות לילדים, ראשית הוא כלי תקשורת, איתנו ועם ילדים נוספים.
אם הילד שלנו מתנייד לבדו במהלך היום, אולי בכלל אנחנו אלה שניזום את רכישת הטלפון, כדי שנוכל להתעדכן לשלומו.
אגב, ככלי תקשורת, מספיק גם טלפון פשוט, אבל נראה שזו כבר לא ממש אופציה היום. והשיח הוא על סמארטפון.
ובכלל, נצטרך לזכור שילדים הם ילדים, ושהם לאו דווקא יהיו מחוברים לטלפון שלהם וידווחו או יענו לנו כשנרצה בכך.

לכולם יש…

ילדים גדלים בבתים שונים עם ערכים שונים, הם משווים ביניהם, אם נרצה ואם לא. הכל נתון להשוואה, החל מביגוד, משחקים, ואביזרים, וכלה במה מותר לכל אחד מהם מבחינת התנהלות בבית ומחוצה לו. בדרך כלל, ההשואות תהינה ל"רעתנו", כלומר הם יטענו שלחבר יש או מותר יותר מהם ולא יציינו בפנינו את מה שאנחנו מאפשרים ולאחר אין.
וזה לא סתם, הם מרגישים את חוסר הביטחון שלנו ויודעים שההשוואת הללו משפיעות לא פעם על הורים וגורמות לנו להרחיב את הגבולות. אבל זה לא אומר שהם לא רואים את המציאות. כל ילד, בתוך תוכו, יודע להעריך את מה שהוא מקבל בבית.
מחקרים רבים הראו שדווקא אותם מתבגרים שנתבקשו לחזור בשעה מסויימת הביתה הרגישו את אכפתיות ההורים שלהם יותר מאלו שלא הוגבלו כלל.
התפקיד שלנו הוא לשקול ולבסס את הכללים בבית על ערכים ולהעביר אותם לילדים באופן ברור ומכבד, להיות עקביים ונחושים, ולא פחות חשוב, לכבד בעצמנו את כללי הבית.
כשהילד מבקש שנקנה לו סמארטפון, נבדוק אם זה תואם את סט הערכים שקבענו בבית.

כולם בוצאפ…

כבר מכיתות נמוכות מתנהלת התקשורת החברתית בקבוצות הוצאפ, אז אולי ילד שאין לו טלפון לא יהיה "בענינים".
לפני שנמהר להכניסו לשם, נבדוק אם התקשורת הזו מתאימה לו. תקשורת כתובה שונה לחלוטין מתקשורת מדוברת, ילדים נחשפים אליה, לרוב ללא הדרכה מתאימה והיא קרקע לאי הבנות ופוגענות.
ילד שלא יודע להתנהל בתקשורת זו יכול אף להזיק לעצמו חברתית וכדאי לנהל שיחה מעמיקה על משמעותה. בוודאי לפני שהוא מתחיל להיחשף אליה וגם בהמשך.

ומה עם ההיבט הכספי?

כמעט כל הורה שאני פוגשת רוצה שהילד שלו ילמד להעריך ולשמור על רכוש.
הענין הוא שילד שמקבל דבר יקר ערך, מבלי להתאמץ עבורו, לא ילמד להעריך את ערכו.
זה קורה כבר כשהם פעוטות, לרוב הילדים שלנו יש חדרי משחקים שלא היו מביישים שום חנות צעצועים, אז כשנשבר צעצוע, הם לא עוצרים בוכים על הצעצוע שנשבר, אלא עוברים לצעצוע הבא. פשוט כי הוא שם, ויש עוד המון כמוהו.
אותו הדבר קורה עם סמארטפון, אנחנו מפקידים בידיהם מוצר שעלותו בין מאות לאלפי שקלים רק כי הם ביקשו, או כי אנחנו רוצים שתהיה לנו האפשרות להיות איתם בקשר. הם לא מעריכים את ערכו של הנכס.
אין שום רע בכך שנחליט לקנות אותו עבורם, כל עוד אנחנו לוקחים אחריות על כך ולא מצפים שהם יעריכו את ערכו בהתאם למחירו. לילד בן 10 אין יכולת להעריך את ההבדל בין 200 ש"ח ל2,000 ש"ח. שניהם מבחינתו הם "המון כסף".

מתי ילדים מעריכים כסף?

כשבני החל לעבוד בגלידריה בגיל 16, הוא אמר לי יום אחד שעכשיו הוא קולט שבקבוק קולה שהוא קונה עולה חצי שעת עבודה. הבנתי אז שהוא מתחיל להבין את המשמעות של כסף ומאמץ הכרוך בהשגתו.
טבע האדם הוא לקבל כמובן מאליו את מה שבא בקלות, כשנאפשר להם להתאמץ בשביל הסמארטפון שהם כל כך רוצים, יש יותר סיכוי שהם ייתיחסו אליו אחרת.
בגילאים שהילדים לא יכולים לעבוד מחוץ לבית, אנחנו יכולים לתת להם דמי כיס, אותם יחסכו על מנת לשלם חלק מהסכום (לשים קישור למאמר) או לזמן להם משימות לא שגרתיות תמורת כסף. (שלא יובן שאני ממליצה לשלם לילדים על היותם שותפים למשימות הבית).
וגם אז, יש לחשוב מראש על עלוית תיקונים. כי זה לא אומר שהם לא ישברו או יאבדו אותו, זה קורה גם לנו המבוגרים.

לילד יש סמארטפון? היו מעורבים במה שקורה שם.

עשו הסכם עם הילדים על השימוש בסמארטפון
הסכמים הם דרך נפלאה לשמור על תקשורת טובה ולקבל את שיתוף הפעולה של הילדים.
סמארטפון דומה למחשב בהיבטים כספיים בתכנים שהילד נחשף אליהם ובתקשורת.
בין אם קניתם לילד את הסמארטפון ובין אם הוא קנה אותו לעצמו. הוא קיבל בזה הרגע כלי תקשורת עם העולם שבחוץ.
החליטו על כללי של שימוש, בבית ומחוצה לו.
דברו על תקשורת כתובה ומשמעויותיה, תקשורת בקבוצה. אפשר לעשות משחקי סימולציה של שיחה במסרים כתובים.
היו מעורבים בתכנים שהוא צופה בהם, במשחקים שהוא מוריד לטלפון.
סכמו מה לגבי לקיחת אחריות על תיקונים ואבידות.
אתם רוצים שילד ילמד להשתמש בטלפון בצורה שקולה וסבירה? ניתן לו דוגמה, כדי שיוכל ללמוד מהטובים ביותר.
הוא רואה ולומד מאיתנו, אם אנחנו נדע לשים מדי פעם את הטלפון בצד ואולי אף להשתיק אותו, הוא יעשה זאת גם. אם קבענו שבזמן הארוחה לא יושבים עם הטלפון, זה כולל גם אותנו.
אנחנו אלופי התלונות על ילדים ונוער שעסוקים בטלפון שלהם שעות נוספות, אבל אם תסתכלו ביושבים בבית קפה, תוכלו לראות לא מעט מבוגרים שבאו לפגוש זה את זה ויושבים זה מול זה, כשכל אחד מביט בטלפון שלו…

החלטנו לא לקנות לו טלפון בשלב זה? איך אנחנו עוזרים לו בכל זאת?

במידה ושקלנו את הנושא והחלטנו שלא להענות לבקשת הילד, נמצא זמן רגוע ונסביר לו למה החלטנו כך. למה להסביר לו? כדי להראות לו ששקלנו את הנושא, והההחלטה שלנו אינה שרירותית ולהעביר מסר שאנחנו מכבדים אותו כבן אדם.
אם אנחנו חושבים שבעתיד כן נענה לבקשה נוכל לומר לו זאת. זה בוודאי יעודד אותו.

נוכל להציע פתרונות ביניים להיבט הטכני של העדר טלפון,
ילד צעיר, שעדיין נמצא בהשגחת מבוגר ברוב שעות היום, נושא התקשורת עמנו פתור.
על מנת לאפשר לילד תקשורת עם חברים, נמליץ לו להתשמש בטלפון הביתי, זו הזדמנות נפלאה ללמד את הילדים שלנו לזכור מספרי טלפון של חברים (או הוריהם) ואם אין כזה, אז דרך הטלפון של אחד ההורים.
במידה וכבר קיימות קבוצות ווצאפ של בית ספר או תנועת נוער, נוכל לבקש שיצרפו את אחד ההורים לקבוצה, וגם כאן, נאפשר לילד שלנו לתקשר דרך הטלפון שלנו.
נכון, זה לא הכי נוח, אבל זה מאפשר לו להיות מעורב באינטרקציה החברתית, וביננו, מאפשר לנו להציץ ןלחוות את התקשורת בקבוצות אלו. יש מקום לכבד את פרטיות הילדים האחרים וזו של הילד שלנו, כל עוד אנחנו לא מזהים פגיעה באחד מהם.
במידה וההחלטה היא כלכלית, אנחנו יכולים לעזור לילד שלנו להתחיל לחסוך ולצבור את הסכום הדרוש לו על מנת לקנות את הטלפון. בין אם מדובר בדמי כיס, מתנות יומולדת, מתנות לחגים ועוד. זו יכולה להיות הזדמנות ללמידה של התנהלות כלכלית.

לסיכום:

סמארטפון הוא רק דוגמה לדברים שילדים מבקשים שנקנה להם ויש בהם משמעויות רבות מעבר לעוד משחק.
כהורים האחראים על הבטיחות. הבריאות והביטחון של הילדים שלנו, תפקידנו לאסוף את מלוא המידע על המכשיר ולקבל החלטה שקולה ומחושבת.
כל עוד, בבסיס ההחלטה שלנו, תעמוד טובת הילד, השמירה על יחס של כבוד כלפיו ואוירה טובה, הוא ידע להעריך זאת, בין אם יקבל את מבוקשו ובין אם יתאכזב או יכעס על כך שלא קיבל.

The post האם לקנות או לא לקנות לילדים טלפון? appeared first on אודיל רוזנפלד.

אז כשהמטבח מבולגן, זה אומר בשבילי הרבה.
זה אומר שהם לא הזמינו לעצמם אוטומטית Take away למרות שהם יכולים (לגדולים יש כסף והם יכולים להחליט שזה סדר העדיפויות שלהם).

שהם מרגישים מספיק בטוחים בעצמם להדליק את האש בכיריים ולהכין לעצמם אוכל מבושל, ואני לא מדברת רק על חביתה.

שהם משקיעים בעצמם ובחברים שלהם ולא מסתפקים בסנדויץ עם חומוס.

שהם יודעים שהם יכולים להשאיר כלים מלוכלכים אחריהם, כי או שאני אנקה אותם או שמקסימום, אם זה לא נראה לי, אני אבקש מהם לנקות ולסדר למחרת, כשהם קמים, בניגוד למה שאני הרגשתי בבית הורי, שהכל בו חייב להיות נקי ומסודר בכל נקודת זמן.

וזה גם אומר שאולי יש שאריות במקרר שאני אוכל להינות מהם ?

אז איך זה קרה?
את ענין המטבח אני זוקפת לזכות האיש שאיתי, מכיוון שהוא אביר המטבח בבית. מאז היותם צעירים מאוד, הוא היה משתף אותם בבישולים שלו. בין אם היו עומדים לידו על שרפרף ובין אם הוריד את התבנית לשולחן נמוך כדי שיגיעו אליו. ( חיפשתי תמונה ולצערי לא מצאתי, בעידן ללא סמארטפון, היינו פחות שולפים מצלמה בכל הזדמנות).
בחופש הגדול של כיתה ב' הבכור התחיל להיות אחראי על הפעלת מכונות הכביסה של כל בני הבית. ומאז זה התפקיד שלו בבית.
הם תמיד היו שותפים שלי לצביעת הקירות, אין גוון של צבע לקיר, לארונות מטבח או לכיסא, שאני לא מייצרת יחד עם האמצעית "מערבבת הצבעים", שיודעת בדיוק איזה צבע להוסיף כדי להגיע לגוון הרצוי לנו.

לכל אחד מהילדים יש תפקיד בבית, הם לוקחים חלק במשימות הבית באופן שוטף. הם בחרו את תפקיד שיהיו באחריותם ואחראים לבצע אותו, בתדירות שנדרשת. מהבאת בקבוקים למיחזור, ועד קיפול מגבות נקיות. מדי פעם הם מבקשים לבצע תפקיד אחר, ואז הם צריכים לפנות ל"בעל התפקיד" ולבקש החלפה.

הם אוהבים את זה?
כמו כל אדם שפוי, הם היו מעדיפים לבלות עם חברים או לנוח ולא לעשות את המשימה שלהם. האמת, גם אני הייתי מעדיפה לשכב על חוף הים ולא לשטוף כלים. אבל הם מבינים, הם מבינים את העובדה הבסיסית שאם לא מרוקנים את הפח, בשלב כלשהו, אין מקום יותר לזרוק בו זבל, ואנחנו מצידנו, כבר לפני כמה שנים, הבהרנו להם שאמא ואבא לא מתכוונים לעשות את כל הדברים האלו עבור כולם.

מעבר לכך שאנחנו באמת זקוקים לשיתוף פעולה שלהם בביצוע מטלות הבית, התפקיד שלנו הוא להכין אותם להיות מבוגרים אחרים ועצמאים ושיתוף הילדים במשימות הבית בהחלט מקדמת אותנו בהשגת מטרה הזו.

אז בעצם הם יכולים להכין לעצמם אוכל כל יום, לא?!
האמת ששקלתי את זה כשהבכור הגיע לגיל 18. הוא גם יודע לבשל בעצמו והוא גם אוכל הרבה!!!
אבל לא, בואו לא נגזים, ביומיום, האיש ואני מכינים אוכל לכל בני הבית, ויחד עם זאת, העובדה שהם יודעים להכין לעצמם מטעמים, נותנת להם חופש, אמונה בעצמם וביטחון עצמי.

אין גיל שהוא מוקדם מדי

אז הנה מה שאנחנו כהורים יכולים לעשות כדי שילדים יהיו שותפים בבית
• לאפשר – ילדים צעירים רוצים לעזור, הם צריכים שנאפשר להם לעשות זאת, ולא נחסום אותם במקומות שאנחנו חושבים שלא מתאימים להם. כי אז, אנחנו מייאשים אותם ומורידים להם את המוטיבציה להיות שותפים.
• אין גיל מוקדם מדי – גם תינוק שמושיט את היד כשאנחנו מלבישים אותו הוא תורם, אם נדגיש זאת, זה יעודד אותו להמשיך ולתרום.
• נתחיל במה שהם אוהבים – כמו שהמנה שבן הזוג הזמין במסעדה נראית יותר טעימה משלנו, הילד מעדיף לבצע משימות של "גדולים" ולא לאסוף צעצועים, ובביצוע המשימה, הוא מפתח את תחושת המסוגלות שלו והביטחון העצמי.
אז כשהוא מבקש לערוך שולחן, כדאי לאפשר לו, גם אם הוא עדיין לא אסף את הצעצועים שלו.
• נעודד עשייה – הנושא שנשים עליו את הדגש הוא נושא שהילדים יזכרו ויושפעו ממנו. כשהילדים שלי היו חוזרים עם בגדים מלאים כתמי בוץ מהגן, ידעתי שהם שיחקו בחצר, כדי לעודד אותם להמשיך לשחק בבוץ, התייחסתי לזה ולא לכתמים עצמם.
• פרפקציוניזם הוא האויב של העשייה – הילדים כנראה לא יבצעו את המטלות במהירות ובאיכות שאנחנו מבצעים אותם, הם עדיין לא מיומנים לכך. אם נצפה זאת מהם, ונעביר ביקורת על אופן הביצוע, הם עשויים להמנע בפעם הבאה מהעשייה.
• הדרכה – נשקיע זמן ללמד אותם, תוך מתן חופש ליישום בדרך שונה משלנו. החופש הגדול, הוא הזדמנות נפלאה להקדיש להדרכה.

לסיכום: ילדים צעירים רוצים להיות שותפים, ככל שנאפשר להם זאת, ככה הם יאמינו בעצמם ויפתחו אומץ ואופטימיות למלא משימות בחייהם.
בכל גיל הילדים שלנו יכולים להיות מועילים ותורמים, כדאי להתחיל מוקדם, כשהם עדיין רוצים לעשות זאת.

The post אני אוהבת לנקות אחרי הילדים שלי appeared first on אודיל רוזנפלד.

שמתי לב שפעם בתקופה כל אחת מהן קורסת, חוטפת מחלה כזו או אחרת, כאב שמשתק, ומוציא אותן מתפקוד. למספר ימים.
כאילו הגוף שלהן אומר "עכשיו אין לך ברירה! את חייבת להפסיק קצת לתת".
האמת, זה ממש נחמד שיש כזו חברה שאת רק צריכה לבקש והיא מעניקה לך, הקשבה, חיבוק, טיפול, מתנה קטנה. וזה מאוד מפתה לאחת כמוני (שיודעת לבקש) להמשיך להיות בצד הזה.

איזון, חברות וקבלה

אבל מה איתה? איפה אני בחברות הזו מאפשרת לה להיות בקבלה?
לפעמים אני ממש מרגישה שאני צריכה להתעקש על המקום הזה בשבילן, וגם בשבילי.

ומה עם הילדים שלנו?

אנחנו רוצים שהם ילמדו לתת. "תחלוק את החטיף שלך" "הוא האורח שלך, תן לו את המשחק"

אנחנו מעודדים את אלו שמעניקים, וקצת פחות את אלו שלא מעניקים.

ומצד שני, כשאנחנו מדברים עם חבר/ה על הילד הזה שלא חולק, אנחנו אומרים, "זה, לא פראייר, כשלא מתאים לו הוא לא מוותר", משמע זה קצת בסדר לי שהוא לא נותן.

מילת הקסם היא איזון.

כי מי שכל הזמן מעניק, קורס מדי פעם.
ומי שכל הזמן מקבל, לא יודע לתת.

ילדים, קבלה ונתינה

אנחנו כהורים, משפיעים על האיזון הזה.
ילדים שבדרך כלל נוטים להעניק, לתת, ברגעים בהם הם מביעים חוסר רצון לתת, הם בעצם מאפשרים לעצמם לשים את הרצונות שלהם לפני הנתינה,
אם נקבל את הסירוב הזה בהבנה, בעצם נאפשר להם ללמוד את האיזון.

כן, זה דורש מאיתנו דווקא ברגע שאנחנו רוצים מהם משהו ומקבלים סירוב, לקבל את הסירוב. ואיך לומר, לקבל אותו באהבה.

וליהפך, הילדים שנוטים להיות בצד המקבל, נמשיך לבקש מהם, נמשיך להאמין בהם שהם יכולים לחלוק, צעצוע, אהבה, נתינה.

לא נוותר, לעודד אותם כשהם עושים, גם אם זה עם פרצוף חמוץ, נודה להם על הנתינה, על העזרה.
לא נוותר להם כי לוותר להם זה אומר לוותר עליהם.

אנחנו רוצים שהילדים שלנו ילמדו את האיזון,

אנחנו רוצים שהם יקשיבו לעצמם ולרצונות שלהם וגם יראו את האחר.

גם וגם,
אז נאפשר להם להתאמן בצד הפחות חזק שלהם, בבית.
ואם צריך, נזמן וניצור להם אפשרויות אימון.
במודעות,
כי הנטיה שלנו היא להתייחס אליהם כמו שהם מציגים את עצמם,
לבקש מזה שנותן ועוזר,
ולא לבקש כבר מזה שמסרב בדרך כלל לתת.
כי ככה יותר קל לנו.

אז לא.
בואו נעזור לילדים שלנו להתגמש, להאמין שהם יכולים להיות גם וגם.
השינוי הזה זה אפשרי, בכל גיל.
ככל שנעזור להם לעשות אותו כשהם צעירים, זה יהיה יותר מהיר.

ותודה לחברות שלי שאתן חברות שלי.

The post על קבלה, נתינה וקריסת מערכות appeared first on אודיל רוזנפלד.