אז מבחינתי, עכשיו, פורטנייט זה מצוין

זה פוסט שכתבתי בפייסבוק, בעקבותיו קיבלתי הרבה תגובות הזדהות של הורים שהמצב בבית שלהם דומה,

וגם טלפון מתחקירנית של תוכנית בנושא הרשת שביקשה ממני להגיע לתוכנית לתת נקודת מבט של הורה שקשה לו עם ההתמכרות של הילד לפורטנייט.
הסברתי לה בנימוס שממני, היא לא תקבל את הסיפור של ההורה המיואש שהילד שלו מכור לפורטנייט.

איך זה אצליכם?

התקשורת זקוקה כל הזמן לאייטמים פיקנטיים. וזה מוביל לשיח על ההתמכרות של ילדים למשחק הזה.
אני מבינה שיש בתים בהם המשחק בפורטנייט יותר מאסיבי מאצלינו.
ואז ההורים מתחליים, לנזוף, לכעוס, להטיל וטו ומגדירים שהילד "מכור".
"התמכרות" זו מילה עוצמתית, למעשה זו מחלה, ואנחנו נוטים להתשמש בה לפעמים ביתר קלות דעת.

אם אתם מרגישים שהילד שלכם מגזים עם משחק בפורטנייט, בואו תבדקו רגע:

[starlist]

• האם הילד הולך לבית ספר כל יום (זהו, החופש מגיע)
• האם הילד יוצא גם לשחק כדורגל עם חברים
• האם הילד הולך לחוגים שלו
• האם הוא הולך למסיבות כיתתיות / פעילויות חברתיות
• האם הוא יוצא לטייל עם הכלב
• האם הוא הולך לישון בשעה שנקבעה
• האם הוא אוכל, מתקלח, מצחצח שיניים וכו'

[/starlist]

אם על רוב השאלות עניתם בחיוב, כנראה שזו לא התמכרות,
אולי הוא פשוט גילה משחק חדש, מסקרן, מהנה וכמו כל דבר חדש הוא מתלהב ונהנה להשקיע בו זמן.
מנקודת המעט שלכם, זה אולי נראה "יותר מדי זמן".
רגע לפני שאנחנו מטיפים, כועסים, נוזפים ומשלמים מחיר כבד היחסים עם הילדים, כדאי לשים את ההכללות בצד ולהתבונן בפרטים.

אז מה עושים?
זיהינו התנהגות של הילד שמפריעה לנו?
בואו נפתח את הנושא לשיחה עם הילד.
נתאם איתו מועד שמתאים גם לו.
שיחה שתתחיל בהתענינות שלנו במשחק הזה שכל כך מעסיק ומסקרן את הילד,
כן, כן, להתחיל בחיובי, בטח שמעתם את זה בעוד מקומות לפניי.
בהמשך, נכיר בעובדה שמשחק חדש ומהנה גורם לנו לעיתים לשכוח את עצמנו ולשקוע בו שעות על גבי שעות, ואולי אפילו נעז לשתף אותו שגם לנו זה קורה לפעמים.

ואז, נסביר את עמדתנו בנושא, נפרט את החששות והדאגות שלנו,
ונקשיב לאלו שלו,
בסיום השיחה, נגיע איתו להסכמה משותפת, שמקובלת על שני הצדדים.
הסכמה שמגדירה את המסגרת והגבולות שיענו על הצרכים והרצונות של שני הצדדים.

למה שאני אקיים שיחה כזו בכלל?

על מנת שהילדים ישתפו פעולה,
תוך הבנה של הסכנות והמחירים שבהשקעת שעות על גבי שעות במשחק הפורטנייט.

ויחד עם זאת אנחנו רוצים שהוא יידע בהמשך ובחייו הבוגרים לזהות בעצמו את הסיטואציה שנוצרה ולווסת את עצמו.
וגם, אנחנו רוצים לשמור לשמור על יחסים טובים ביננו.

והדרך היעילה ביותר להשיג את המטרות הללו, היא תוך כבוד הדדי ושיתוף.

בהצלחה!

רוצים לקרוא עוד מאמרים שכתבתי העוסקים בהורות וילדים?
תוכלו למצוא  מבחר כאלה בחלוקה לנושאים:
גילאי גן ובית-ספר | תינוקות ופעוטות | גמילה מחיתולים, גמילה מקקי

מחפשים מידע בנושא אחר הקשור להורות?
מוזמנים לשלוח לי הודעת ווטסאפ
054-2455815
או לשלוח מייל
info@www.odile.co.il

The post לא כל ילד שמשחק בפורטנייט הוא מכור appeared first on אודיל רוזנפלד.

אני מכירה לא מעט הורים שממש חוששים מהחופשה עם הילדים. למושג "חופשה" יש הקשר חיובי, אבל כשמדובר בחופשה עם ילדים, התוצאה לא תמיד כזו, ומכאן נובע החשש.

השגרה מוכרת, היציאה ממנה – פחות

חופשה, בארץ או בחו"ל מייצרת לכל המשפחה יציאה מהסביבה והשגרה המוכרת, אנחנו מכירים את ההתנהגות של ילדנו בשגרה, אבל לא תמיד יכולים לצפות איך הם יתנהגו בחופשה.

לכל אחד מבני המשפחה הצרכים וההעדפות שלו אנחנו מפתחים ציפיות לגבי החופשה, לגבי המקומות בהם נבקר, אלו בהם נלון, וכך גם הילדים. ככל שהמציאות תהיה קרובה לציפיות, כך יש סיכוי שנהנה יותר בחופשה. התארגנות מוקדמת תסייע לייצר את ההנאה הזו.

הבאתי כאן מספר דרכים שיעזרו לכולנו ליהנות בחופשה משותפת.

שיתוף הילדים בשלב התכנון

ההורים ממונים על הגדרת התקציב המוקצה לחופשה, הזמנה מראש של מקומות לינה, כרטיסים לאטרקציות, נהיגה ועוד נושאים שילדים לא יכולים לבצע בעצמם. יחד עם זאת, הילדים שותפים במידה רבה לאווירה שתיווצר בחופשה.

לכן כדאי שנכניס אותם לתמונה כבר בשלב התכנון. בהתאם לגיל וליכולת שלהם. שיתוף הילדים בתוכניות החופשה משקף להם את חלקם באחריות על הנאה של כולנו ומייצר להם תחושה של שיויון ערך ומשמעות.

ילדים בוגרים, כדאי לערב בכמה שיותר החלטות, כולל בחירת מועד החופשה, גם בהתאם לפניות שלהם, בחירת היעד והפעילויות בחופשה.

עם ילדים צעירים נתייעץ ונשתף באופן יותר ממשי.

• נשתף אותם לגבי עצם החופשה המתוכננת, המועד והיעד שלה. לדוגמה: "בקיץ, אחרי שתסיים את הגן, נטוס במטוס לחופשה במדינה שקוראים לה אנגליה".
• נראה להם תמונות של מקומות בהם נבקר, מקומות לינה שהזמנו.
• נבקש מכל ילד לבחור דבר אחד שהוא מבקש שיהיה בחופשה. אפשר לכוון אותם מתוך האפשרויות שביעד שאותו בחרנו, "נהיה ליד הים", "אפשר לטייל ביער".
  הבקשה שלהם יכולה להיות ברמה ספציפית או כללית יותר. לדוגמה: "טיול בטבע" או "זמן רק עם אבא".
• נבקש מהם לבחור משחק או שניים שהם רוצים לקחת איתם לחופשה.
• אם החופשה כוללת טיסה, נשתף אותם בכמה שיותר פרטים לגבי ההתנהלות בשדה התעופה ובמטוס עצמו, במיוחד אם זו הטיסה הראשונה שלהם.

שגרת חופשה

אתם מכירים את הילדים שלכם, אתם יודעים אם אחד זקוק לשקט כדי הרדם והשני זקוק לזמן רגוע בבוקר כשהוא מתעורר, השלישי לא יכול לתפקד כשהוא רעב והרביעי לא אוהב נסיעות.
התארגנו בהתאם, ברור שאי אפשר לייצר להם תנאים של בית, הרי אתם בחופשה, אולם תכנון סדר יום שיענה על מירב הצרכים של הילדים בהחלט יכול לצמצם תסכול ולהגביר את ההנאה של כולם.

אחת האפשרויות לענות על הצרכים השונים של הילדים, היא להתפצל. הפיצול עונה גם על הצורך הרגשי של הילדים לבלות זמן אישי עם ההורה. אז הרווחתם שתי ציפורים במכה אחת.

ומה עם השינה

זה השלב בו ההורים שעברו ייעוץ שינה עמי יודו לי על כך שהמלצתי להם לשמור על גמישות ולדאוג שבשגרה התינוק יירדם גם בעגלה מדי פעם.

בחופשה, הגמישות הזו מאפשרת להמשיך את הפעילות גם בשעות שהילד זקוק למנוחת הצהריים שלו.

וזה לוקח אותי להמלצה המתבקשת, לקחת איתכם. כן, גם אם התינוק גדל והפך לפעוט ובבית אתם כמעט וכבר לא משתמשים בטיולון, לחופשה תיקחו אותו איתכם. גם אם הפעוט לא יסכים לשבת בו, תמיד יש איזה ילדון שמוכן לחזור לעגלה כי קשה לו ללכת, ומקסימום, היא תשמש לסחיבת התיקים.

עם תינוקות צעירים, אני ממליצה בחום על מנשא.

לגבי שנת הלילה, קיבעו שעה בה הילדים שוכבים לישון, גם אם היא מאוחרת מזו בה הם ישנים בבית. נסו לשמר את טקס השינה שלהם ככל האפשר. קיום הפעולות הקבועות והמוכרות להם לפני שינה יעזרו להם להירדם ולישון טוב גם במקום שאינו מוכר. אם שגרת הערב שלכם כוללת הקראת סיפור, כדאי לקחת איתכם ספר או שנים.

איך מעבירים את הזמן בטיסות?

לפני שהפכתי להיות מנחת הורים, עבדתי 10 שנים כמהנדסת באל על (ידעתם?), ניצלתי את כרטיסי הטיסה המוזלים לחופשות משפחתיות בחו"ל. מה שיצר הרבה שעות המתנה בשדה התעופה והרבה שעות מטוס עם ילדים צעירים.
עדיין לא היו סמארטפונים והטאבלטים, ולכן כל משחק היה בקופסה וכל סיפור נקרא מתוך ספר. אז נכון, סחבתי יותר משקל, ויחד עם זאת, היתה לי הרבה אינטראקציה עם הילדים שלי, וזה משהו שחסר להורים במציאות היומיומית.

אני ממליצה להביא משחקים לילדים, הענין הוא שכשמדובר בחופשה, אנחנו רוצים לצמצם במשקל ובמקום, ולכן קראתי למאיה גבע מהבלוג "יצירתית", מאיה מלאת רעיונות למשחקים שנעים לשחק עם הילדים.

אלו הרעיונות של מאיה למשחקים שמתאימים לחופשה עם הילדים בחו"ל:
לזמן ההמתנה בתורים השונים בשדה, תיעזרו במדבקות ובכל מיני 'שפנים' קטנים שונים שתוכלו לשלוף מהכובע. אלה צריכים להיות דברים קטנים וזמינים.

אל תשלפו עכשיו את התותחים הכבדים.

אבל יותר מהכל, תאזרו בסבלנות.

גם אם כרגע הוא נראה רחוק, בסוף הוא יגיע, התור שלכם.

אחרי שכבר עברתם את התורים וכל מה שנשאר זה להמתין לטיסה המיוחלת אלה ההמלצות שלי.

צורות שונות מסול שאפשר לחורר ולהשחיל שרוך בין החורים. לגדולים יותר אפשר למספר כל חור וצריך להשחיל את השרוך לפי סדר המספרים.

(צורה מסול עם חורים להשחלה – צילמה מאיה גבע)

לילדים קטנים יותר, גזרו צורות שונות מבד לבד, עשו חתך קטן בכל צורה והשחילו אותן על גבי סרט שאליו תפור כפתור. אפשר ללמוד ככה צורות, צבעים ואפילו את מיומנות הכיפתור.

(צורות שונות מבד לבד – צילמה מאיה גבע)

רוצים לשחק איקס עיגול אבל קצת אחרת?

סרט איזולירבנד יורד בקלות מכל משטח.

גזרו ארבע רצועות שוות בגודלן. הדביקו על השולחן או על הרצפה, צרפו פונפונים או חרוזים או כיד הדמיון (רק שימו לב שצריכים להיות שני סוגים בלבד ובכמות מספקת) והנה לכם איקס עיגול משודרג.

(איקס עיגול- צילמה מאיה גבע)

ואיך אפשר בלי מקס סטוק – ידידה הטוב ביותר של כל אם בישראל.

אני הצטיידתי במדבקות שונות, מחברת חלקה לתיעוד הטיול דרך העיניים שלהם (כולל הדבקת מדבקות וקשקושים כשבא), חוברות דקות לצביעה, קלמר אישי לכל אחד עם צבעים, בועות סבון ולוחות מחיקים קטנים.

(צילמה מאיה גבע)

שימו לב, הדגש הוא על פעילויות שקטות. כאלה שלא יפריעו בשדה, במטוס וגם בחדר במלון כשאתם והשכנים שלכם תרצו קצת שקט.

עוד על המשחקים שמאיה גבע יוצרת תוכלו למצוא בעמוד הפייסבוק שלה.

וזו קבוצת הפייסבוק "יצירתית".

אם אתם בכל זאת בוחרים באופציה של מסך, אפשר גם כאן ליצור אינטראקציה, לראות סרט משותף ואח"כ לשוחח עליו, לשחק משחק יחד, לצפות יחד בשירים ביוטיוב ולשיר יחד.

עם ילדים בוגרים שיש להם סמארטפון, אפשר גם לנצל את הזמנים הרגועים בחופשה, ולבקש מהם לשתף בשירים שהם שומעים, בסדרות בהם הם צופים, אפליקציות מענינות. בקיצור, נביע התענינות בעולמם הוירטואלי.

בכלל, חופשה משפחתית היא הזדמנות להכיר טוב יותר את הילדים שלנו ולהתקרב אליהם. ולטובת מטרה זו, שווה שנפספס לפעמים מוזיאון אחד או תצפית אחרת.
לגבי יעדים לטיולים עם ילדים, אני ממליצה בחום להיכנס לבלוג "רואה עולם" של מיכל מנור, מיכל מביאה שפע רעיונות ליעדים כאלו.

אני מאחלת לכם חופשה נעימה

רוצים לקרוא עוד מאמרים שכתבתי העוסקים בהורות וילדים?
תוכלו למצוא  מבחר כאלה בחלוקה לנושאים:
גילאי גן ובית-ספר | תינוקות ופעוטות | גמילה מחיתולים, גמילה מקקי

מחפשים מידע בנושא אחר הקשור להורות?
מוזמנים לשלוח לי הודעת ווטסאפ
054-2455815
או לשלוח מייל
info@www.odile.co.il

The post איך לתכנן חופשה אופטימלית עם ילדים appeared first on אודיל רוזנפלד.

היא לא האמא היחידה, ולפעמים זה מול האבא. ארוחה הופכת להיות זירת משא ומתן ושכנועים. בהרבה בתים, ההורים מתעקשים שהילדים יאכלו "מספיק" אוכל ועדיף שיהיה אוכל בריא, והילדים מצידם רק רוצים להגיע לקינוח המיוחל.

מסכת השיכנועים יוצרת אוירה מתוחה ובסופו של דבר, ההורים מוותרים ומרגישים מובסים.

אכילה, רעב ושובע, טעמים, הינם משתנים באופן סובייקטיבי מילד לילד וקשורים לגופו ובשליטתו בלבד. לא נוכל להכריח ילד לאכול דבר מה כשהוא רצה בכך, והניסיון להכריח יוביל ברוב המקרים להתנגדות נחרצת יותר מצידו.
לעומת זאת, כן נוכל להתוות מסגרת וגבולות, אשר יאפשרו לילד ללמוד להכיר את גופו, להקשיב לצרכיו ולהענות להם.
מומחים לתזונה יודעים לומר כיום כי כבר מיום היוולדו, קיים אצל התינוק מנגנון הרעב והשובע. מכיוון שאינו מדבר, נוכל לזהות שובע כשהתינוק נינוח ושמח ולעומת זאת רעב כשהוא בוכה או מקטר. אולם לא פעם אנחנו טועים ומפרשים בכי כביטוי לרעב כשהתינוק למעשה עייף, מצוי בעומס גירויים, או פשוט זקוק למגע.

לגבי פעוטות וילדים, זה ברור יותר, אלא שאנחנו לא תמיד מוכנים להקשיב לכך. ילדים אוכלים כשהם רעבים, ומפסיקים לאכול כשהם שבעים. אלא אם… יש להם סיבה טובה לעשות אחרת.

"סיבה טובה" יכולה להיות שאני לא אוכל כי אני מבין שאם לא אוכל, אמא ממש מודאגת ואז היא מדברת איתי ומנסה לשכנע אותי שאוכל עוד קצת והיא כל כולה "שלי" באותם רגעים.

"סיבה טובה" זה שאם אני לא אוכל, אבא מתוסכל ואומר "לא אכלת מספיק" ואז הוא מאיים שלא אקבל קינוח אבל כשאחותי מקבלת קינוח הוא תמיד מרחם עלי ונותן לי גם. אז אני מרגיש שניצחתי אותו ואני ממש חזק.

"סיבה טובה" זה שאמא מכינה לי אוכל אבל הולכת לטפל באח התינוק שלי ואז אני מרגישה ממש לבד, אז אני מיד קמה מהשולחן וזה גורם לאמא לבוא ולשבת איתי, כי רק ככה אני אוכלת.

זה אומר שאם הילד מרגיש התייחסות מאסיבית או תחושת כוח כתוצאה מהתגובה שלנו לכך שהוא לא אוכל, יש סיכוי שהוא יעדיף לא לאכול.

אז בואו נתחיל לתת קרדיט לילדים שלנו ונסמוך עליהם שכשהם רעבים הם אוכלים וכשהם לא רוצים לשבת לאכול, הם כנראה לא רעבים.

מתוך ההנחה הזו, נוכל להקנות הרגלים טובים שישמרו על בריאות הילדים שלנו וייצרו ארוחות נעימות:

אתם קובעים מה זה "בריא" – המודעות לתזונה בריאה בשיאה. יחד איתה, קיימות גישות שונות ברפואה מהערבית, רפואה משלימה ונטורופתיה ברמות הקפדה בטווח גדול. ההורים והילדים מוצפים במידע בנושא ומכיוון שאנחנו המבוגר האחראי בבית, נדרש מאיתנו לחקור את נושא התזונה ולגבש דעה הורית לגבי זו הרצויה בביתנו.

ככל שנהיה מגובשים בגישתנו, כך ייקל עלינו להעביר אותה לילדים.

אתם קובעים מה נכנס הביתה – אחרי שגיבשתם גישה בנושא התזונה בביתכם, הכניסו לביתכם מאכלים שתואמים לגישתכם, ובעיקר המנעו מלהכניס הביתה מאכלים שאינכם רוצים שהילדים (או אתם) יאכלו.
אם יש מאכלים שאינם אזורים אבל אתם רוצים להגביל את הילדים באכילתם, החליטו על הכמות המותרת להם והכניסו את אותם מאכלים לביתכם על פי אותה הכמות.

נהלו ארוחות מסודרות – אתם המנהלים של הבית, יש לכם אפשרות להחליט על "מזנון פתוח" או לנהל ארוחות מסודרות שמתחילות ומסתיימות בשעה מוגדרת.
נתכנן את הארוחה בשעה בה הילדים צפויים להיות רעבים, ונגדיר את סיומה כ-20-30 דקות לאחר תחילתה.

אכילה מעודדת אכילה – ילדים אוהבים לאכול בחברה. ישיבה ואכילה משותפת של כל הנוכחים בבית, סביב השולחן, מצמצמת את הסחות הדעת ומעודדת אותם לאכול. בנוסף, כשאתם ההורים אוכלים, אתם פחות עסוקים באכילה שלהם. לכן שבו יחד עם הילדים לאכול.

שתפו את הילדים – החלטתם לעשות שינוי? קיבעו עם הילדים ישיבה משפחתית, והסבירו להם את הגישה שלכם. עשו זאת בהתאם לגילם ורמת הבנתם. ילדים בוגרים, רצוי ללמד לקרוא את תוית המוצר ולהבין מתוכה לאיזה קטגוריה הוא נכנס.
עבור ילדים צעירים הסבירו מה בריא ומה לא בריא והגדירו מה הכמות המותרת להם לאכילה מכל סוג.

אפשרו להם לבחור מתי יאכלו אותם, כך הם ירגישו שבתוך הגבולות שחלים עליהם, ניתן להם חופש בחירה.

יידעו את הילדים מתי מתחילה ומסתיימת הארוחה, אפשר להראות להם על השעון, או לכוון טיימר.

תנו להם לתרום – בנוסף לשיתוף בתכנון אפשר לשתף את הילדים בביצוע. הזמינו אותם להכין אתכם את הארוחה, לערוך את השולחן ולפנות אותו בסיום הארוחה. ילדים אוהבים להיות שותפים לעשיה, ועבורכם, תהיה זו הזדמנות לייצר התייחסות אישית ותחושת ערך חיוביות.

אוירה טובה היא סיבה טובה לשבת בשולחן האוכל – ארוחה יכולה להיות הרבה יותר מאכילה. נהלו שיחה, ספרו לילדים על קורות היום שלכם, שתפו אותם בתכניות המשפחתיות, נצלו את הארוחה להעלאת נושא שרציתם לשוחח עליו עם הילדים. אין צורך לחקור אותם על קורות היום שלהם, האוירה הטובה והשיתוף שלכם יעודדו אותם להצטרף ולשתף בחווית שלהם.

ומה עם הילדים לא אכלו? – אחד החששות הגדולים שלנו הוא שהילדים ילכו לישון רעבים, לפחות של ההורים שקוראים כאן עכשיו.

הפחד היותר גדול, הוא להגיע לרגע בו הילד במיטה, עוד רגע אומרים לילה טוב ומכבים את האור ואז הוא אומר בקול מתחנן "אבל אמא, אני רעב".

אז זהו, שאם אנחנו רוצים להפסיק להיות מלצרים במזנון הפתוח, זה הרגע לאסוף את כל האמפתיה ולומר למתוק שלנו שאנחנו מצטערים שהוא רעב ,ושמחר בבוקר הוא יוכל לאכול ארוחת בוקר.

אני יודעת, זה עשוי לגרור בכי ולדחות את שעת ההשכבה, אך אם נשמור על רוגע וסבלנות, הם ירגעו כשהילד יראה שאנחנו נחושים בדעתנו.

לסיכום, ארוחות עם ילדים יכולות להיות נעימות ולהוות זמן משפחה טוב. נוכל להצליח בכך, ככל שנתמיד ליצור את המסגרת המתאימה באוירה הטובה, ובמקביל נכבד את תחושת הרעב והשבוע של ילדנו.

בתאבון ?

The post עוד ביס אחד ודי appeared first on אודיל רוזנפלד.

מהירות השינויים שהטכנולוגיה מביאה לנו מייצרת עוד מימד בהחלטות ההוריות שלנו, טלפון סלולרי, אופניים חשמליות, הוברבורד, ועוד. המוצר יוצא לשוק, הילד שלנו נחשף אליו לעיתים עוד לפנינו, ופונה בבקשה לקבל אותו.

הורים רבים מוצאים את עצמם נתונים ללחץ של הילד ומקבלים החלטה מבלי לשקול את כל המשמעויות הכרוכות בכך.

הורה סמכותי הוא הורה חושב

בניגוד למבנה ההיררכי של המשפחה בעבר, אנחנו רוצים לשמור על אוירה חיובית ויחסים טובים עם הילדים. וכחלק מתפיסה זו סמכות הורית בימנו דורשת מאיתנו להיות הורים מחושבים. עקביים ונחושים.
אז בואו נעצור שניה ונחשוב על מה שהילד מבקש מאיתנו.
ניקח לדוגמה טלפון סלולרי.
נבדוק האם זהו מוצר הכרחי עבורו כמו שהוא מציג את זה? האם הוא מתאים לגילו?
מה היתרונות בכך שהוא יקבל את הטלפון?
מה החסרונות או הסכנות הכרוכות בכך?

וברמה המוסרית / ערכית, האם זה תואם את הערכים שאנחנו רוצים להעביר לילדנו? ואם לא, האם יש משהו שאנחנו יכולים לעשות כדי לחבר את הנושא לאותם ערכים?
איזה מסר אנחנו רוצים להעביר לו בכך שאנחנו רוכשים עבורו את הטלפון? והאם המסר הזה באמת עובר?
טלפון סלולרי מספק מספר פונקציות לילדים, ראשית הוא כלי תקשורת, איתנו ועם ילדים נוספים.
אם הילד שלנו מתנייד לבדו במהלך היום, אולי בכלל אנחנו אלה שניזום את רכישת הטלפון, כדי שנוכל להתעדכן לשלומו.
אגב, ככלי תקשורת, מספיק גם טלפון פשוט, אבל נראה שזו כבר לא ממש אופציה היום. והשיח הוא על סמארטפון.
ובכלל, נצטרך לזכור שילדים הם ילדים, ושהם לאו דווקא יהיו מחוברים לטלפון שלהם וידווחו או יענו לנו כשנרצה בכך.

לכולם יש…

ילדים גדלים בבתים שונים עם ערכים שונים, הם משווים ביניהם, אם נרצה ואם לא. הכל נתון להשוואה, החל מביגוד, משחקים, ואביזרים, וכלה במה מותר לכל אחד מהם מבחינת התנהלות בבית ומחוצה לו. בדרך כלל, ההשואות תהינה ל"רעתנו", כלומר הם יטענו שלחבר יש או מותר יותר מהם ולא יציינו בפנינו את מה שאנחנו מאפשרים ולאחר אין.
וזה לא סתם, הם מרגישים את חוסר הביטחון שלנו ויודעים שההשוואת הללו משפיעות לא פעם על הורים וגורמות לנו להרחיב את הגבולות. אבל זה לא אומר שהם לא רואים את המציאות. כל ילד, בתוך תוכו, יודע להעריך את מה שהוא מקבל בבית.
מחקרים רבים הראו שדווקא אותם מתבגרים שנתבקשו לחזור בשעה מסויימת הביתה הרגישו את אכפתיות ההורים שלהם יותר מאלו שלא הוגבלו כלל.
התפקיד שלנו הוא לשקול ולבסס את הכללים בבית על ערכים ולהעביר אותם לילדים באופן ברור ומכבד, להיות עקביים ונחושים, ולא פחות חשוב, לכבד בעצמנו את כללי הבית.
כשהילד מבקש שנקנה לו סמארטפון, נבדוק אם זה תואם את סט הערכים שקבענו בבית.

כולם בוצאפ…

כבר מכיתות נמוכות מתנהלת התקשורת החברתית בקבוצות הוצאפ, אז אולי ילד שאין לו טלפון לא יהיה "בענינים".
לפני שנמהר להכניסו לשם, נבדוק אם התקשורת הזו מתאימה לו. תקשורת כתובה שונה לחלוטין מתקשורת מדוברת, ילדים נחשפים אליה, לרוב ללא הדרכה מתאימה והיא קרקע לאי הבנות ופוגענות.
ילד שלא יודע להתנהל בתקשורת זו יכול אף להזיק לעצמו חברתית וכדאי לנהל שיחה מעמיקה על משמעותה. בוודאי לפני שהוא מתחיל להיחשף אליה וגם בהמשך.

ומה עם ההיבט הכספי?

כמעט כל הורה שאני פוגשת רוצה שהילד שלו ילמד להעריך ולשמור על רכוש.
הענין הוא שילד שמקבל דבר יקר ערך, מבלי להתאמץ עבורו, לא ילמד להעריך את ערכו.
זה קורה כבר כשהם פעוטות, לרוב הילדים שלנו יש חדרי משחקים שלא היו מביישים שום חנות צעצועים, אז כשנשבר צעצוע, הם לא עוצרים בוכים על הצעצוע שנשבר, אלא עוברים לצעצוע הבא. פשוט כי הוא שם, ויש עוד המון כמוהו.
אותו הדבר קורה עם סמארטפון, אנחנו מפקידים בידיהם מוצר שעלותו בין מאות לאלפי שקלים רק כי הם ביקשו, או כי אנחנו רוצים שתהיה לנו האפשרות להיות איתם בקשר. הם לא מעריכים את ערכו של הנכס.
אין שום רע בכך שנחליט לקנות אותו עבורם, כל עוד אנחנו לוקחים אחריות על כך ולא מצפים שהם יעריכו את ערכו בהתאם למחירו. לילד בן 10 אין יכולת להעריך את ההבדל בין 200 ש"ח ל2,000 ש"ח. שניהם מבחינתו הם "המון כסף".

מתי ילדים מעריכים כסף?

כשבני החל לעבוד בגלידריה בגיל 16, הוא אמר לי יום אחד שעכשיו הוא קולט שבקבוק קולה שהוא קונה עולה חצי שעת עבודה. הבנתי אז שהוא מתחיל להבין את המשמעות של כסף ומאמץ הכרוך בהשגתו.
טבע האדם הוא לקבל כמובן מאליו את מה שבא בקלות, כשנאפשר להם להתאמץ בשביל הסמארטפון שהם כל כך רוצים, יש יותר סיכוי שהם ייתיחסו אליו אחרת.
בגילאים שהילדים לא יכולים לעבוד מחוץ לבית, אנחנו יכולים לתת להם דמי כיס, אותם יחסכו על מנת לשלם חלק מהסכום (לשים קישור למאמר) או לזמן להם משימות לא שגרתיות תמורת כסף. (שלא יובן שאני ממליצה לשלם לילדים על היותם שותפים למשימות הבית).
וגם אז, יש לחשוב מראש על עלוית תיקונים. כי זה לא אומר שהם לא ישברו או יאבדו אותו, זה קורה גם לנו המבוגרים.

לילד יש סמארטפון? היו מעורבים במה שקורה שם.

עשו הסכם עם הילדים על השימוש בסמארטפון
הסכמים הם דרך נפלאה לשמור על תקשורת טובה ולקבל את שיתוף הפעולה של הילדים.
סמארטפון דומה למחשב בהיבטים כספיים בתכנים שהילד נחשף אליהם ובתקשורת.
בין אם קניתם לילד את הסמארטפון ובין אם הוא קנה אותו לעצמו. הוא קיבל בזה הרגע כלי תקשורת עם העולם שבחוץ.
החליטו על כללי של שימוש, בבית ומחוצה לו.
דברו על תקשורת כתובה ומשמעויותיה, תקשורת בקבוצה. אפשר לעשות משחקי סימולציה של שיחה במסרים כתובים.
היו מעורבים בתכנים שהוא צופה בהם, במשחקים שהוא מוריד לטלפון.
סכמו מה לגבי לקיחת אחריות על תיקונים ואבידות.
אתם רוצים שילד ילמד להשתמש בטלפון בצורה שקולה וסבירה? ניתן לו דוגמה, כדי שיוכל ללמוד מהטובים ביותר.
הוא רואה ולומד מאיתנו, אם אנחנו נדע לשים מדי פעם את הטלפון בצד ואולי אף להשתיק אותו, הוא יעשה זאת גם. אם קבענו שבזמן הארוחה לא יושבים עם הטלפון, זה כולל גם אותנו.
אנחנו אלופי התלונות על ילדים ונוער שעסוקים בטלפון שלהם שעות נוספות, אבל אם תסתכלו ביושבים בבית קפה, תוכלו לראות לא מעט מבוגרים שבאו לפגוש זה את זה ויושבים זה מול זה, כשכל אחד מביט בטלפון שלו…

החלטנו לא לקנות לו טלפון בשלב זה? איך אנחנו עוזרים לו בכל זאת?

במידה ושקלנו את הנושא והחלטנו שלא להענות לבקשת הילד, נמצא זמן רגוע ונסביר לו למה החלטנו כך. למה להסביר לו? כדי להראות לו ששקלנו את הנושא, והההחלטה שלנו אינה שרירותית ולהעביר מסר שאנחנו מכבדים אותו כבן אדם.
אם אנחנו חושבים שבעתיד כן נענה לבקשה נוכל לומר לו זאת. זה בוודאי יעודד אותו.

נוכל להציע פתרונות ביניים להיבט הטכני של העדר טלפון,
ילד צעיר, שעדיין נמצא בהשגחת מבוגר ברוב שעות היום, נושא התקשורת עמנו פתור.
על מנת לאפשר לילד תקשורת עם חברים, נמליץ לו להתשמש בטלפון הביתי, זו הזדמנות נפלאה ללמד את הילדים שלנו לזכור מספרי טלפון של חברים (או הוריהם) ואם אין כזה, אז דרך הטלפון של אחד ההורים.
במידה וכבר קיימות קבוצות ווצאפ של בית ספר או תנועת נוער, נוכל לבקש שיצרפו את אחד ההורים לקבוצה, וגם כאן, נאפשר לילד שלנו לתקשר דרך הטלפון שלנו.
נכון, זה לא הכי נוח, אבל זה מאפשר לו להיות מעורב באינטרקציה החברתית, וביננו, מאפשר לנו להציץ ןלחוות את התקשורת בקבוצות אלו. יש מקום לכבד את פרטיות הילדים האחרים וזו של הילד שלנו, כל עוד אנחנו לא מזהים פגיעה באחד מהם.
במידה וההחלטה היא כלכלית, אנחנו יכולים לעזור לילד שלנו להתחיל לחסוך ולצבור את הסכום הדרוש לו על מנת לקנות את הטלפון. בין אם מדובר בדמי כיס, מתנות יומולדת, מתנות לחגים ועוד. זו יכולה להיות הזדמנות ללמידה של התנהלות כלכלית.

לסיכום:

סמארטפון הוא רק דוגמה לדברים שילדים מבקשים שנקנה להם ויש בהם משמעויות רבות מעבר לעוד משחק.
כהורים האחראים על הבטיחות. הבריאות והביטחון של הילדים שלנו, תפקידנו לאסוף את מלוא המידע על המכשיר ולקבל החלטה שקולה ומחושבת.
כל עוד, בבסיס ההחלטה שלנו, תעמוד טובת הילד, השמירה על יחס של כבוד כלפיו ואוירה טובה, הוא ידע להעריך זאת, בין אם יקבל את מבוקשו ובין אם יתאכזב או יכעס על כך שלא קיבל.

The post האם לקנות או לא לקנות לילדים טלפון? appeared first on אודיל רוזנפלד.

ויום אחד, כשהילד מבקש שתיקנו לו מכונית בחנות צעצועים, אתם אומרים "לא".

הוא שואל "למה?" והתשובה ההגיונית שלכם,היא "כי זה עולה כסף"

והוא לא מבין על מה אתם מדברים, הרי עניין הכסף לא עלה עד היום. והוא קיבל מתנות גם מבלי שביקש.

מתי עולה ענין הכסף בבית

לתינוקת אין דעה לגבי הסביבה בה הם גדלים, או הבגדים בהם מלבישים אותם.

הם מקבלים בברכה, כל מה שיתנו להם.

עם השנים, ילדים מפתחים העדפות לצעצועים מסוימים, נחשפים למותגים דרך פרסומות, דרך ילדים אחרים בגן וסרטים בהם הם צופים.

לפי חוויות היומיום, בעיקר בבית ההורים, הילד מסיק מסקנות לגבי מה קונים לו, מתי קונים לו ועד כמה נענות הבקשות שלו לרכישת ממתק, צעצוע או בגד.

בבתים מסוימים מתחילים לדבר על כסף כשאנחנו מרגישים שהילדים שלנו לא מעריכים את מה שיש להם, ובאחרים, כשמשתנה המצב הכלכלי בבית ויש צורך לצמצם הוצאות. לעיתים לא זה ולא זה קורים אלא הבנה של ההורים שיש מקום לשים גבול מסוים לילד בנושא זה.

אמא, איפה כל הכסף שלכם?

כסף הוא דבר מופשט עבור ילדים, בוודאי כשהם רואים אותנו נותנים למוכר כרטיס פלסטיק ומקבלים חזרה את מרכולתנו.

אין להם מושג מאיפה הכסף מגיע ולאן הוא הולך והם ממש לא מבינים למה ביום בהיר אחד אנחנו מציבים להם גבול בטענה ש"זה עולה כסף". והם עשויים להיות מאוד מופתעים, ולהביע כעסים ואכזבות.

עבורנו, זה סימן שיש מקום לדבר עם הילדים על הנושא, בהתאם לגילם וליכולת ההבנה שלהם.

כסף וחינוך

היחסים שלנו עם כסף מושפעים מאוד ממה שחווינו בבית הורינו. מה שאנחנו חושבים על כסף, על אנשים שיש להם הרבה כסף. כל אלו תפיסות שירשנו כבר בילדותנו והם מוטבעות בנו ומשפיעות עלינו כיום. יש בתים בהם לא מדברים על כסף, אחרים בהם התפיסה היא שכסף הוא דבר מלוכלך ומי שיש לו כסף בוודאי השיג אותו בדרכים לא ראויות.

גם כאן, כדאי שנעשה בדיקה עצמית לגבי תפיסותינו ונחליט מה אלו שנרצה להעביר לילדנו.

למה לא בעצם?

מתחילים לדבר על כסף עם הילדים? בואו נעשה להם סדר.

כדי שנעשה להם סדר, נדרש שנעשה קודם סדר לעצמנו ונבדוק מה המדיניות הכלכלית שלנו?

רגע, האם יש לנו אחת כזאת?

האם אנחנו משקיעים מחשבה לפני שאנחנו מוציאים כסף? או שאנחנו קונים בצורה אימפולסיבית? ואני לא מדברת על ההוצאות הגדולות כמו החלטות לקנות בית או לצאת לחופשה, אלא על היומיום.

הלכתי לסופרפארם כדי לקנות משחת שיניים ושמפו, בדרך אליו חלפתי על פני חנות בגדים וראיתי מכנסיים מדהימים או גאדג'ט בחנות אלקטרוניקה (כל אחד ומה ש"עושה לו את זה"), אני קונה או לא? האם אנחנו בודקים אם אנחנו באמת צריכים את המוצר לפני שאנחנו רוכשים אותו?

חשוב לעשות את הבדיקה הזו כי הילדים רואים אותנו, שומעים אותנו ולומדים מאיתנו על התנהלות כלכלית. וגם, דרך הבדיקה הו נוכל להחליט מה המסרים שנרצה להעביר לילדים בנושא.

מהרגע שנושא הכסף עולה בבית, כדאי שנתחיל להגדיר מתי אנחנו קונים להם מתנות. אולי זו הפעם הראשונה שאנחנו מגדירים מדיניות בנושא, כדאי לתת לילדים חופש בחירה התוך הגבולות שהצבנו. לדוגמה, אפשר להחליט שאנחנו קונים בסכום של X שקלים בשבוע, הם יכולים להחליט מתי בשבוע נקנה ואם הם רוצים לבחור חבילת בלונים או מכונית. כל עוד זה עומד בסכום שעליו החלטנו.

זה בעצם שלב אחד לפני מתן דמי כיס.

בשלב הזה, חשוב שנהיה עקביים עם הסכום שהחלטנו עליו ולא נתפתה ל"רק עוד קצת כדי להשלים ל…" שוב, הכל בהתאם המסרים שנרצה שהילדים יקבלו מאיתנו.

דמי כיס לילדים

הרעיון של מתן דמי כיס לילדים הוא לאפשר לילדים שלנו להתנסות ולחוות התנהלות כלכלית מגיל צעיר. לאפשר להם ללמוד מה נטייה הטבעית שלהם בנושא, ולבחור אם הם רוצים לשנות אתה.

אנחנו מצידנו ניתן לילדים שלנו סכום קבוע בכל שבוע ונגדיר עבור מה הכסף הזה מיועד. כלומר מהם הדברים שבאחריותנו לרכוש עבורם (כגון אוכל, בגדים, חופשות, הוצאות לגנים ובית ספר) ומה הם יכולים להחליט לרכוש בעזרת דמי הכיס שקיבלו.

ככל שנאפשר לילדים חופש החלטה לגבי מתי ועל מה מוציאים את כספם, כך הם יוכלו להתאמן ולבחור את דרכם הכלכלית.
אני ממליצה להגביל את הילדים כמה שפחות לגבי השימוש שלהם בדמי הכיס לנושאים ערכיים ובריאותיים בלבד.

ככל שהילדים גדלים כך יגדל החופש לגבי השימוש בדמי הכיס. ובהמשך, בשלב מסוים נמליץ להם להרוויח בעצמם דמי כיס כדי להגדיל את החופש שלהם להשתמש בהם.

"הם מקבלים כל כך הרבה, למה הם לא מעריכים את מה שיש להם?"

לא פעם אנחנו מרגישים שאנחנו נותנים ומשקיעים מעל ומעבר בילדים שלנו, והם לא מספיק מעריכים את כל השפע שיש להם.

ילד שרגיל לקבל באופן קבוע, בין אם זה מתנות ובין אם זה תשומת לב, לומד….. לקבל. זה מה שהוא חווה, שהוא בצד המקבל ויש מישהו בצד הנותן.

זה יהיה לא הוגן לכעוס על חוסר ההערכה שלו את הנתינה שלנו. יותר נכון יהיה להתחיל ללמד אותו לתת, בהדרגה, לאפשר לו להיות אקטיבי בעשייה בבית, שותף.

וכן, אפשר לצמצם את רכישת המתנות והבגדים. ילד שיש לו חדר עמוס בצעצועים, פחות לומד להעריך כל צעצוע שיש לו. אגב, מחקרים מראים שילדים זוכרים ומעריכים הרבה יותר זמן משותף איתנו ההורים מאשר צעצוע כזה או אחר שקיבלו.

לסיכום, כסף הוא מרכיב משפיע ומשמעותי בחיי היומיום שלנו, הילדים חווים אותו בלאו הכי. וכשהנושא עולה, נוכל להשפיע על התפיסות של ילדנו לגביו בדרך של שיח פתוח בנושא.

The post היום לא קונים מתנה! appeared first on אודיל רוזנפלד.

"אנחנו משבחים אותו כל היום, וזה לא עוזר, כשאנחנו מבקשים ממנו לעשות משהו, בכלל לא אכפת לו." הרגשתי את התסכול הגדול שלהם לאור הפער בין המאמץ הגדול שהם עושים והתוצאה בפועל.

לא מעט גישות הוריות אומרות לנו לשבח את הילד, והורים עושים מאמץ רב בנושא, ומצפים לקבל תמורה בצורת שיתוף פעולה של הילדים עם הבקשות שלהם.

הענין הוא שילד שמקבל מחמאות השכם וערב, לומד לקבל, הוא לא לומד לתת ואנחנו רואים זאת כחסר שיתוף פעולה.

אנחנו רוצים שהם יקשיבו לנו

כשהורים אומרים לי את המשפט הזה, הם מתכוונים ל: "אנחנו רוצים שהם יעשו מה שאנחנו אומרים להם, מתי שאנחנו אומרים להם!"

זה לא קורה, וזה גם לא יקרה. בטח לא כל הזמן.

כי ילדים במציאות של היום, לא מוכנים לעשות דברים "כי אמרנו", הם ישתפו פעולה כשהם ירגישו טוב עם עצמם ועם מקומם במשפחה.

בגישה האדלריאנית, הילדים שלנו, כמו כל בני האדם, הם שווי ערך לנו. יש להם דעות, מחשבות, רצונות, שמקומם בדיוק כמו שלנו. לא יותר ולא פחות.

ככל שנתייחס אליהם ככאלו, ויחד עם זאת ניתן להם תחושה שהם משמעותיים לנו על יד כך שנאפשר להיום להיות תורמים בבית, הם ירגישו את אותה תחושת שייכות.

להכיר את הילד שלנו

התנהגות הילדים שלנו תושפע גם מהשלב ההתפתחותי בו הם נמצאים. גילאים שונים מאופיינים על ידי שלבים התפתחותיים שונים. וישנם גילאים בהם בחינת העצמיות והנפרדות של הילד מראה על התפתחות תקינה. ככל שנכין ונבין את השלב בו הנמצאים, נוכל להתאים את ההתנהלות שלנו מולם לצרכים שלהם.

סביב גיל שנתיים – ילדים עסוקים מאוד בשליטה וברצון לעצמאות. מכאן הם דורשים לבצע משימות שונות לבד, ונאבקים על שליטה לגבי עצמם, ולגבי אחרים.

סביב גיל תשע – ילדים מרגישים בלבול בין העובדה שאינם כבר לא ילדים קטנים מחד והם פוגשים דרישות קוגניטיביות וחברתיות, ומאידך הם עדיין נחשבים צעירים למול קבוצת הנוער, או המבוגרים. מכאן הם חשים בדידות גדולה, שהם לא פה ולא שם.
בגיל זה הם לא פעם יתנגדו לעשות "דברים של קטנים" וידרשו יחס של בוגרים.

גיל ההתבגרות – הם הופכים מילדים לנערים  ולאנשים בוגרים, חווים שינויים פיזיולוגים ורגשיים יומיומיים, וצריכים להתמודד איתם יחד עם אתגרי הלימודים והדרישות.זהו גיל בו הילד מחפש את זהותו הנפרדת. כדי למצוא אותה, הוא צריך לעבור מסע, בו  הוא מתרחק מההורים ומדעותיהם, בודק את הגבולות שלו ובוחן את הדעות הנפרדות שלו .

חוקים, גבולות וסדר יום

לנו יש תפקיד, לנהל את בית, לדאוג בריאות, לבטיחות ולביטחון של הילדים ולתת מענה לצרכים הרגשיים והפיזיים שלהם.

וככזה, אנחנו ננהל סדר יום, אותו נקבע על פי הצרכים שלהם, ושלנו. ועל פי דרישות המציאות.
"דרישות המציאות" הכוונה לתנאים שמאפשרים לנו לבצע את משימת העבודה. לדוגמה: שעת ההשכמה בבוקר תיקבע על ידי השעה בו אנחנו צריכים להגיע לעבודה והילדים צריכים להגיע לגן ולבית ספר, זה ואמר שאם יש לי דרך ארוכה ופקוקה לעבודה, הילד שלי יצטרך לקום מוקדם יותר כדי שאקח אותו לגן קודם. ולעומת זאת, גם אם אני עובדת בהייטק ויכולה להרשות לעצמי לצאת אחרי הפקקים, אני זו שאצטרך עדיין להתארגן מוקדם, כדי לקחת את הילד לגן עד השעה שבה הצוות ערוך לקבלת הילדים.

תחת "בריאות בטיחות וביטחון" יהיו הדברים ההכרחיים בלבד ונשים סימן שאלה אחרי כל "לא" "אי אפשר" "חייבים" כזה שאנחנו אומרים לילדים.

דוגמה לנושאים שאני מציעה לשים סימני שאלה:
חייבים להתקלח כל יום
חייבים לנעול נעלי בית
אכלת / לא אכלת מספיק
זה בגד לא מתאים לגן
החדר שלכם צריך להיות מסודר

האומנם?

אני יכולה לנחש שלפחות אחד מהנושאים האלו הוא נושא לויכוח אצלכם בבית. כי אתם חושבים ש"חייבים" והילדים, חושבים אחרת.
כמה פעמים כבר התווכחתם על הנושא הזה? כמה אתם עוד מוכנים להתווכח עליו?
עד כמה אתם מוכנים להקריב את היחסים שלכם עם הילדים בשביל שזה יתבצע?

אתם רוצים להפסיק לריב עם הילד על נושא מסוים ובכל זאת לא לוותר עליו לגמרי? זה המקום לשיחה והגעה להסכמה משותפת.

התפקד שלי לחנך אותו, איך הוא ידע אם אני לא אגיד לו

חינוך מתרחש כל הזמן. הוא עובר לילדים בתוכן של מה שאנחנו אומרים להם, אך יותר משפיע, האופן שבו מועבר התוכן.

לדוגמה: אם מגיע חבר לבקר את הילד שלכם והוא (הילד שלכם) לא רוצה שהחבר ישחק עם הצעצועים שלו. והם מתחילים לריב.

אתם אומרים לו שזה לא יפה, שהחבר לא ירצה לבוא אליו יותר, שלא תזמינו אליו חבר בעתיד, מזכירים לו שהוא כל כך רצה שהחבר יבוא, אז למה אתה מתנהג ככה עכשיו?

כל האמירות הללו, מועילות אולי לכמה דקות, ונרגיש שהיינו הורים "מחנכים" אבל הילדים שלנו מפרשים דברים נוספים, כמו "אני לא בסדר", "אני מאכזב את ההורים", אני לא מסוגל להיות חבר טוב"
ולכל אלו, ממש לא התכוונו.

המטרה שלנו היא חיובית, ונוכל להעביר את המסרים שלנו בצורה יעילה ומעצימה לילד.

נעצור רגע, נתווך את הקושי והמורכבות שבעניין, נשאל אותו אם יש משחק שהוא כן מוכן לשתף בו, נציע לשני הילדים לשחק במשהו ניטראלי של הבית כמו לנפח בלונים, קיפולי נייר, לבשל יחד. כי באותו רגע, כשהילד שלנו שומר על הטריטוריה שלו, הוא לא פנוי לשמוע מאיתנו הסברים והטפות, גם אם יש בהם הרבה היגיון.

אחר כך, בזמן רגוע, כשהחבר לא בבית, אולי אפילו למחרת. שוחחו איתו, תקשיבו לו, שאלו אותו מה אפשר לעשות כדי שיהיה נעים לו ולחבר להיות יחד אצלנו בבית.
ושאלו אותו מה הוא מוכן לעשות כדי שהם יוכלו להנות יחד. שידע שהאחריות להנאה שלהם היא גם שלו.

אפשר לקבוע סימן בינכם, שבפעם הבאה שהחבר בא, אם הוא מרגיש שוב שקשה לו, שיסמן לכם, ואתם תעזרו לו.

לסיכום:

הורות בריאה ותומכת משלבת הרבה עידוד עם חוקים וגבולות.

כשאנחנו שמים את היחסים בסדר עדיפות גבוה, כל השאר יהיה פשוט יותר, הילדים שלנו יגיבו מהר מאוד לשינוי בהתנהלות שלנו. הם רק צריכים להשתכנע שאנחנו באמת מתכוונים לכך, ואת זה הם יראו בהתנהגות, כי לא מספיק לומר.

The post להעצים, לחזק, להכיל ולדרוש. בקיצור, להיות הורים appeared first on אודיל רוזנפלד.

של מי שיעורי הבית האלו?
שיעורי בית יכולים להיות משימה קשה להורים (כן, זו לא טעות). הם מוצאים את עצמם מתווכחים עם הילדים, על הכנת השיעורים. ולעיתים גם מרותקים לכסא עד שהילד מסיים את המשימה.
ההורים נמצאים באמצע, בין הילד שעליו הוטלה המטלה לבית הספר שמעביר את האחריות להורה במידה והילד לא לקח אותה.
ונטילת האחריות הזו, מסבכת אותנו ואת מערכת היחסים שלנו עם הילדים.
זה מתחל בכיתה א', כשאנחנו יודעים שהילד לא מיומן בהכנת שיעורים. עד כה, כל תרגול של מיומנות כלשהי כמו ציור, קפיצה, רכיבה באופניים, נעשה בבחירה חופשית שלו.
לכן כבר בהתחלה, אנחנו רוצים לייצר הרגלים טובים של מקום ישיבה נוח ושקט, מועד מתאים להכנת השיעורים.
הטעות הנפוצה היא שאנחנו עושים זאת לבד, ומודיעים לו על ההחלטות שהתקבלו.
ודווקא ככל שנשתף אותם בקבלת ההחלטות, כך נגדיל את הסיכוי לאחריות ועצמאות שלהם בהמשך.

קודם תכין שיעורים!

זה המשפט שגדלנו עליו, תחת ההנחה שעליו קודם למלא את החובות שלנו ואחר כך רק להנות מהזכויות.
השאלה האם זה הכרחי?
תבדקו מה עובד טוב עם הילדים שלכם.
יש ילד שזקוק למנוחה אחרי בית הספר ורק אחר כך יכול להתרכז במשימה נוספת.
אחר שבשעה מאוחרת יותר כבר מתקשה.
שתפו את הילדים גם לגבי הפניות שלכם לעזור להם, ויחד מצאו את המועד האופטימלי לשניכם.
החליטו יחד מתי ואיפה הילד יכין שיעורים, ואחרי תקופה תבחנו אם מה שקבעתם נוח לכם ולילד.

"אמא שבי לידי"

שיעורי בית הם חובה, שהמורה הטיל על הילד. וזו הזדמנות לאמן את הילד באחריות.
עד שהוא לומד לקרוא, הוא יזדקק לנו בקריאת ההוראות, ואולי ישמח גם לחברה.
בהדרגה, נפסיק לשבת צמוד אליו אבל נמשיך להיות זמינים במידה ויזדקק לנו.
הרעיון הוא להעביר מהתחלה את המסר, "השיעורים הם שלך, אני פה אם את/ה זקוק לעזרה".

"אין לי שיעורים היום"

יש הורים ששומעים את המשפט הזה ומגלים יותר מאוחר שלילד היו שיעורים להכין.
למה הילד משקר?
ילדים לומדים מהר מאוד מהתגובות שלנו איך כדאי להם להתנהג.
ילד שיודע שאם יאמר שיש לו שיעורים להכין, הוא יידרש להכין אותם מיד, יבחר לעיתים לשקר. יכול להיות שהשקר נובע מכעס של הילד על משהו אחר בינכם.
גיליתם שהילד שיקר? אל תמהרו להוכיח אותו על השקר, נצלו זאת ללמידה.
שאלו את עצמכם למה הילד שלכם משקר ומה יותר חשוב לכם עכשיו, שהוא לא ישקר או שייקח אחריות על שיעורי הבית? או אולי לא זה ולא זה אלא היחסים בינכם.

ומה אם הוא לא מכין שיעורים?

למעשים לנו יש תוצאות, וגם לאלו של הילדים שלנו.
ילד שלא מכין שיעורי בית, יגיע לבית הספר ויתמודד עם התוצאות של אי הכנת שיעורים, רק אם נאפשר לו זאת.
כלומר, אם נעמוד לא על הראש, נכעס, נריב, נעניש, בקיצור, נשתמש בכל כוחנו כדי להוציא לפועל את הכנת השיעורים, סביר להניח שבסוף הוא יכין אותם, לפחות בהתחלה.
אבל אם נאפשר לו להגיע לשיעור מבלי שהכין את שיעורי הבית, גם אם גילינו שהילד שיקר. אז גם נאפשר לו לחוות את התוצאה של אי הכנת השיעורים.
והתוצאה יכולה להיות מגוונת.
שהוא לא יידע את החומר, האמת שזה לא תמיד קורה.
שהמורה תכעס עליו, גם זה לא תמיד קורה.
אבל מה שבטוחה הוא שאם זה כן יקרה, אנחנו והוא נרוויח.
נרוויח יחסים טובים,
ונרוויח למידה.
אגב, אם התוצאה תהיה לא נעימה, כדאי שנתמוך ונכיל את הקושי של הילד, וחשוב שנתאפק ונחסוך את מילות ההטפה של "אמרתי לך" או "אם היית מקשיב לי…" אחרת, אנחנו שוב הורסים.
לא כדאי להטיל סנקציות על הילד שלא הכין שיעורים. ענישה עובדת אולי בטווח הקצר, אבל היא מייצרת כעס ופגיעה בילד ובדרך כלל, מאבדת את כוחה לאורך זמן.

ואם הילד מתנגד שוב ושוב להכין שיעורים

ילדים רוצים לרצות אותנו, רוצים להרגיש שהם "בסדר" ואם הילד שלנו מתנגד להכין שיעורים, כדאי שנבדוק למה.
אולי הוא מתקשה בהבנה, בכתיבה או בכל היבט לימודי אחר.
אולי נוצר הרבה עניין סביב השיעורים, כזה שמעניק לילד התייחסות ותחושת ערך, בדרך שלילית.
לפעמים ילדים מקבלים כמות משימות לא מוצדקת לטעמנו, ואנחנו מביעים חוסר הערכה למורה באזני הילד, או אז אנחנו מורידים את המוטיבציה שלו להכין אותם.
בין אם אנחנו מעריכים את המורה של הילד שלנו ובין אם לא, הוא נפגש איתה/תו ברמה יומיומית, כדאי שנברור מילים לידו, ונאמר כאלו שיעזרו לו במפגש הזה.
אם אנחנו חושבים שכמות השיעורים מוגזמת, אנחנו יכולים לשוחח על כך עם המורה או להציע לילד להכין רק חלק מהשיעורים, כדי לשמור על ההרגלים הטובים ולאפשר לו להתמודד עם המשימה.

יש ילד מעבר לשיעורי הבית

מערכת החינוך מודדת את הילדים שלנו לפי עמידה במטלות לימודים וציונים, זו עובדה קיימת.
הורים רבים גם הם שמים דגש על ציוני הילד שלהם בלימודים, אבל מה עם שאר התכונות של הילד שלנו?
אצל חלק מהילדים, הלמידה היא משימה קשה, והם עשויים לחוות תסכול וחוסר ביטחון לאור הקושי, אצל אחרים, הלמידה היא מקור העצמה וחיזוק. עבור שני הסוגים, התפקיד לנו ההורים הוא לזכור שיש גם היבטים נוספים, חשובים לא פחות בבן האדם. ולהדגיש אותם.
עלינו לחזק את הצדדים הרגשיים, היצירתיים, החברתיים והפיזיים של הילדים שלנו. לציין ולעודד  אותם בילדים שתכונות אלו מפותחות אצלם, לגלות ולפתח אותם בילדים אצלם זה חסר.
כי החיים מורכבים מ"גם וגם" ואם נדכא את החלק הזה אצל ילדנו, הוא לא יהיה שלם.

לסיכום,
אם שיעורי הבית הפכו לנושא טעון בביתכם, דעו שאפשר לעשות שינוי, כדי לשמור על היחסים שלכם עם הילדים.

The post איך גורמים לילד להכין שיעורי בית appeared first on אודיל רוזנפלד.

אני ממליצה, לתת דמי כיס לילדים. החליטו על סכום ומועד קבוע לחלוקה.
נגדיר לילדים עבור מה אנחנו ההורים משלמים, כגון: אוכל, בגדים, חוגים ועוד ומה הם יכולים לקנות בדמי הכיס שלהם, שזה למעשה, כל מה שלא פוגע בבריאותם הפיזית או הרגשית.

ומאותו רגע, כשהם מבקשים "תקנו לי" הזמינו אותם לקנות מהכסף שלהם. הם כבר יבדקו שוב אם הם באמת רוצים לבצע את הקניה…

כל ילד יתנהל שונה עם דמי הכיס, יש אחד שיחסוך למשהו גדול שהוא רוצה, ואחר שיבזבז באותו יום את כל דמי הכיס.
ככל שנמעיט להתערב בבחירות שלהם להתנהלות עם דמי הכיס, כך נאפשר להם ללמוד על בשרם את המשמעות של בחירותיהם.

זו הזדמנות מצוינת ללמד את הילדים התנהלות כלכלית. כך הם לומדים שרכישה כרוכה בפרידה מכסף, הם לומדים להעריך את מה שהם קונים. ואתם הרווחתם נושא אחד פחות לויכוח.

בהצלחה!

The post האם לתת דמי כיס לילדים? appeared first on אודיל רוזנפלד.

זה אירוע שאנחנו, והמארחים שלנו חושבים ומתכוננים אליו, מתכננים את מעגל המשתתפים, את המיקום, את התפריט, ומה עם הילדים?

הילדים נשארים בדרך כלל "מחוץ ללופ", ובערב עצמו אנחנו מצפים מהם להשתתף, להיות סבלניים ולקחת חלק פעיל. לא תמיד זה נראה פסטורלי כמו שרצינו ואנחנו מתאכזבים.

אז איך נעבור את הערב המיוחד הזה בשלום גם כשאנחנו מלווים בילדים:

• שימו את הדרמות המשפחתיות בצד – לא פעם ההתנהלות עוד לפני ערב החג ובחג עצמו משקפת את הקשר שלנו עם המשפחה המורחבת.
  ילדים לומדים על יחסים גם כשאנחנו לא מתכוונים לזה, אם לא מתחשק לכם לראות את גיסה הזועפת או את הדודה המבוגרת, שימו לב איך אתם מתקשרים את זה ליד הילדים.
  חישבו מה המסר שאתם רוצים להעביר לילדים לגבי מפגשים משפחתיים, האם המפגש חשוב ואתם יכולים להתגבר על חילוקי הדעות בינכם או שיותר חשוב לכם להביע את דעתכם בכל מחיר.
  זיכרו שיש הרבה הזדמנויות להגיד את דעתכם, ערב החג, הוא אולי לא ההזדמנות הטובה ביותר לכך.
• ילדים רעבים הם ילדים לא רגועים – במידה ואתם צופים שהילדים יהיו רעבים עוד לפני שלב האוכל, ארגנו להם ארוחה עוד לפני קריאת ההגדה או אפשרו להם לאכול תוך כדי קריאתה.
• עבור ילדים צעירים הגיעו עם עגלה למקרה שהילדים יתעייפו ותרצו להשכיב אותם לישון. גם אם הם לא רגילים להירדם בעגלה, תוכלו להשכיב אותם בתוכה אחרי שיירדמו, חד פעמי זה יכול לעבוד ולאפשר לכם להמשיך לבלות את הערב כשהם ישנים.
• "לא נעים" לא קיים – אתם צפויים להתארח בבית שפחות מוכר לכם, בקשו ותאמו עם המארחים את הצרכים שלכם, בין אם זה אוכל מוקדם, מקום שקט להשכיב את הילדים ועוד.
• לילדים הנמצאים בתהליך גמילה מחיתולים ועדיין מפספס פה ושם, הביאו סט בגדים חגיגי נוסף להחלפה ודאגו שישבו על כיסא שלא יינזק במידה ויהיה פספוס. זה יחסוך לכם ולהם מתח בערב עצמו.
• ילדים בוגרים – תאמו איתם מראש מדיניות לגבי טלפונים. הרי חוקי מרפי מגדירים שההתרחשויות החברתיות קורות בדיוק כשאנחנו מתיישבים לאכול. זה לא משנה שתגידו להם שכולם יושבים עכשיו לקריאת ההגדה, הם ממש ממש לא יכולים להתאפק כשהם שומעים את הצפצוף.
  תאמו איתם מראש אם הם יכולים לשבת לארוחה עם הטלפון, אולי אפשרו להם בפרקי זמן מסוימים לגשת לטלפון לבדוק הודעות ולחזור לשבת.
  קיימו שיחה פתוחה על כך והגיעו להסכמה, כדי לעורר מוטיבציה ושיתוף פעולה לעמוד במגבלה.
• הצטיידו במשחקים – ילדים צעירים מתקשים לשבת זמן ממושך ליד שולחן האוכל, בפרט כשאין הם סועדים. הביאו עמכם הפעלות שיוכלו לשחק בהם בזמן קריאת ההגדה. כגון דפים וצבעים לציור, לוח מחיק ועוד
• תאמו ציפיות – עם כל אחד מהילדים ועם עצמיכם. ליל הסדר הוא ערב ארוך ואם אתם מלווים בילדים צעירים, סביר להניח שלא ממש תוכלו לבלות את ליל הסדר כהלכתו, ברוגע, גם אם ממש הייתם רוצים.
  לפעמים, הציפיות שלנו הן שמחרבות לנו את ההנאה, אני ממליצה שתתאמו עם עצמיכם, מה סביר לצפות לגבי ישיבה והשתתפות של הילדים בקריאת ההגדה, מה אתם יכולים לצפות מהם ומה מראש צפוי לכישלון. אתם מכירים את הילדים שלכם כי טוב ולכן, מקסימום יהיו הפתעות לטובה.
• הפכו אותם לשותפים – כשאתם משוחחים עם הילדים לגבי ליל הסדר, שתפו אותם איפה הסדר מתקיים, מי יהיו הנוכחים, שאלו אותם מה הם היו מבקשים שיהיה או לא יהיה בערב הזה ושתפו אותם במה שאתם מבקשים מהם. אל תוותרו על השאלה "מה את/ה מוכן/נה לעשות כדי שיהיה לכולנו נעים?". אנחנו רגילים שכל האחריות לבילוי המשותף היא עלינו, אם נכניס אותם למעגל האחריות גם על בילויים משותפים, אנחנו מעבירים להם מסר שהם חלק מהענין ויכולים להשפיע.

לסיכום: ליל הסדר הוא אירוע יוצא דופן בחיי הילדים, ככל שנכין אותם ואת עצמנו אליו, תוך כבוד ושיתוף, כך גדל הסיכוי שהוא יהיה מהנה ורגוע לכולנו.

חג אביב שמח!

The post איך מתארגנים לליל הסדר עם ילדים appeared first on אודיל רוזנפלד.

עבור תינוקות משכימי קום, זה עושה עבודה לא רעה, הם יתעוררו שעה אחת "מאוחר" יותר.

אולם ביום הבא, אנחנו צריכים לזכור שכשנבוא להשכיב את הילד שלנו בשעה הרגילה שלו, הוא עשוי לא להיות מספיק עייף. מכיוון שעבור השעון הביולוגי שלו, השעה מוקדמת בשעה אחת.

אפשר להעיר את התינוק כ- 30 דקות מוקדם יותר בבוקר החלפת השעון, כדי שיהיה מספיק עייף ללכת לישון בשעה ה"רגילה" שלו. היו סבלניים ועזרו לתינוק להירדם אם הוא מתקשה בכך בלילות הראשונים.

עבור תינוקות צעירים מאוד וכאלו שרגילים ללכת לישון מוקדם, ניתן ליזום תהליך שיעזור לגופם להתרגל לשעון החדש.
כשבוע לפני החלפת השעון, התחילו להקדים את שעת ההשכבה ב 15-20 דקות. מדי כמה ימים הקדימו בעוד 20 דקות, הקדימו בהתאם את הארוחות של התינוק.

כך תגיעו למועד החלפת שעון כשהתינוק רגיל להירדם שעה אחת קודם.

סביר להניח שייקח כשבוע עד שהתינוק שלכם יתרגל ללוח הזמנים החדש.

בהצלחה!

The post איך נעזור לילדים להסתגל לשעות הקיץ appeared first on אודיל רוזנפלד.

כל משפחה בוחרת את הצלמ/ת שלה על פי פרמטרים רבים – אם זה תיק העבודות, המלצות, שיחה עם הצלמת, תקציב וכיוצא באלה.

אבל כולם – בלי יוצא מן הכלל – מגיעים עם חשש קל בבטן ממה שהולך לקרות שם, ומשיחותיי עם הורים רבים, בייחוד הורים לתינוקות ופעוטות, השאלה שמנקרת במוחם היא "האם הילד/ה שלי ת/ישתף פעולה? "

אז הכנתי לכם את רשימת עשה ואל תעשה קצרה כדי לעזור לכם להתכונן בצורה הטובה ביותר, כך שלפחות בצד של שיתוף הפעולה של הילדים, תוכלו לבוא רגועים.

טיפ מס' 1 – הסבירו לילד בהתאם לגילו

אין מי שמכיר טוב ממכם את הילד הפרטי שלכם. אתם יודעים הכי טוב עד כמה מורכב יכול להיות ההסבר שתתנו לו. אבל מה שלא יהיה – אל תרבו יותר מדי בפרטים, ותודיעו לו הכי סמוך לאירוע. רק אם מדובר בילד שצריך הכנות מיוחדות והתארגנות רגשית ממושכת יותר, אז כדאי ליידע מספר ימים מראש, אבל להודיע את זה בצורה לקונית, ולהתייחס לזה בשוויון נפש.

אני תמיד ממליצה ללקוחות שלי לספר שהולכים לבקר את _________ [השלימו פה את שם הצלמת שבחרתם), שהיא אישה מאוד נחמדה, ויש לה מקום כייפי שאפשר לשחק בו, להיות ביחד ולהצטלם. והיא תכין לנו תמונות יפות שנוכל לתת ל__________ [סבתא/סבא/אדם אחר בעל משמעות בחיי הילד].

טיפ מס' 2 – אל תגזימו בתיאור החוויה (מראש)

יצירת ציפיות חיוביות היא דבר נהדר, אבל אני דווקא מציעה להגיע בלי לטפח ציפיות יתר אצל הילדים. אל תיכנסו לפרטים לגבי מה יהיה ומה לא יהיה, ואיך אתם חושבים שהילדים ירגישו וכד'. (בוודאי, אגב, אם זו גם הפעם הראשונה שלכם בחוויה הזו). אפילו אל תזכירו שתהיה שם מצלמה. אני מבטיחה לכם, שברגע שהם נכנסים לסטודיו, פוגשים את הצלמת (בהנחה שבחרתם צלמת מקצועית ומנוסה, סבלנית ועם גישה מעולה לילדים) – הם מפשירים תוך דקות ספורות, ומיד מרגישים בבית. ונהנים. זה הדבר הכי חשוב.

אפשר בהחלט לשתף אותם באיך אתם מרגישים לקראת הצילומים, למשל "אני מתרגשת, נראה לי שהולך להיות כייף" וכד'.

טיפ מס' 3 – תתארגנו יום קודם

סשן משפחה הוא תהליך שדורש הכנה. צלמות המשפחה לרוב שולחות המלצות מראש כיצד להתארגן לסשן מבחינת לבוש, איפור, ציוד נלווה וכד' – וזה יכול ליצור מצב שהבית קצת כמרקחה בשעות שלפני הצילומים. וזה משפיע גם על הילדים.

כיוון שיש להכין ציוד עבור כל בני המשפחה, מומלץ לעשות את ההכנות הטכניות לפחות ערב קודם: תעמדו מול הארון, תשקיעו מחשבה באיך תרצו שייראו התמונות המשפחתיות שלכם מבחינת לבוש, צבעוניות וסגנון, וכך תארגנו את התיק מספיק זמן מראש. ביום הצילומים רק תארזו חטיף קטן/תיק תינוק, וקדימה, לסטודיו או ללוקיישן שקבעתם עם הצלמת. וכמובן – לא לשכוח את התחפושת!

טיפ מס' 4 – תבואו ב"ראש שקט"

כמו שאני ממליצה לא לטפח ציפיות אצל הילדים, ולדווח להם בצורה הכי פשוטה וישירה לאן הולכים, אני ממליצה גם לא להיות מוטרדים בכך מדי בעצמכם. פשוט תבואו להנות. ולמה הכוונה?

הורים שמגיעים לחוצים/מוטרדים/עסוקים בדברים אחרים/חושבים על עבודה/צריכים להיות זמינים בטלפון לשיחה דחופה וכד' – כל אלה מעיבים על ההנאה של החוויה הבסיסית הזו של בילוי זמן איכות עם הילדים.

אל תעשו את זה "על הדרך". תהיו בתוך העניין בצורה מלאה.

עדיף שתכבו את הטלפון, ולא תקבעו דברים דחופים מיד לאחר הצילומים. כדי להנות בצורה מוחלטת, ושאנחנו (העומדים מאחורי המצלמה) נוכל ליצור עבורכם את התמונות הכי אותנטיות, מרגשות ומחמיאות – תחליטו שאתם מגיעים להנות, תישענו לאחור, תסמכו על הצלמת, ופשוט תזרמו עם האווירה הכייפית.

טיפ מס' 5 – שנו את התפיסה (mindset)

כהורים, אנחנו רגילים שהכל נופל על כתפינו. אבל צילומי משפחה, זו ההזדמנות האחת שלכם לשחרר ולהשתחרר, ולא לקחת על עצמכם את ניהול הצילומים.

נכון, החוויה היומיומית שלנו היא שאנחנו עצמנו עומדים מאחורי המצלמה ומנסים (לעיתים לשווא) להשיג את החיוכים ואת שיתוף הפעולה מהקטנטנים שלנו. אבל בסוף, צריך לזכור, אלה ילדים, שהם אנשים קטנים שלמים עם רצון ורעיונות משלהם (גם אם הם עוד לא מדברים).

ואת שיתוף הפעולה שלהם תפקידה של הצלמת להשיג. לא שלכם. לפחות לא הפעם.

לכן, אל תגידו להם לחייך, אל תגידו להם איך לשבת, מה לעשות ומה לא לעשות. תורידו את הצורך שלכם בלביים אותם, ותנו לאשת המקצוע שבחדר לעשות את הדבר שהיא מתמחה בו הכי טוב.

שיהיה לכולנו פורים שמח, וצילומי משפחה או פורים חוויתיים ונהדרים.

ענת גבע-שרון היא צלמת תינוקות, ילדים ומשפחה, המתמחה ביצירת ציוני דרך מצולמים עבור משפחות לאורך חייהן. בנוסף לחבילות צילומי הריון, ילדים ומשפחה, ענת מציעה את תוכנית "גוזלים" הייחודית, שמלווה בסדרת סשנים מצולמים את התפתחות התינוק מגיל לידה ועד גיל שנה.

הסטודיו המזמין והמאובזר של ענת ממוקם במרכז כפר סבא, עם חניה נוחה, ומשרת לקוחות מכל הארץ.

דף הפייסבוק

הבלוג של ענת

אימייל kesemishiphoto@gmail.com

טלפון: 054-4758591

האתר של ענת (יעלה בשבועות הקרובים): www.anatgevasharon.com

The post 5 טיפים להשגת שיתוף פעולה מהילדים בסשן צילומי משפחה (בפורים ובכלל) appeared first on אודיל רוזנפלד.

הורים חושבים שעליהם להפסיק לאלתר גילויי אלימות של ילדיהם כדי שאלו ילמדו באופן חד משמעי שלא מרביצים.
הענין הוא שנזיפות או אף החזקת היד של הילד כדי למנוע ממנו להרביץ, אינם באמת מפסיקים את התופעה. וההורה מוצא עצמו אומר שוב ושוב לילד "זה לא נעים לי" ולבסוף מרים את הקול בתסכול.

למה ילדים מתבטאים בתוקפנות
בגילאי שתיים-שלוש הילד נמצא בשלב האגוצנטרי בו הוא אינו מבין למה הוא לא יכול לחטוף משחק שהוא רוצה רק בגלל שילד אחר אוחז בו או למה הוא צריך לחלוק את המשחקים שלו עם ילד אחר שהוא מארח בביתו.
• ילדים מבטאים בתוקפנות את תחושות התסכול והכעס שלהם, ודרכה הם מעבירים מסר של קושי או של רצון להתייחסות ותשומת לב.
• ילד שגדל בבית בו ההורים מתבטאים בדרך תוקפנית ע"י צעקות או שימוש בכוח על מנת להשיג מטרה מסוימת (לדוגמה: להכניס ילד לאמבטיה, או לעגלה), ילמד שתוקפנות היא דרך פעולה בשעת כעס. הילד יושפע יותר ממעשי ההורה מאשר מההסברים שאסור להרביץ או לחטוף.
• כשהורים נמנעים מלבקש מהילד לבצע משימות כדי לחסוך לעצמם את גילויי האלימות או לחילופין מבקשים מילדים אחרים במשפחה לוותר לו, הם לא עוזרים לו. להיפך הילד לומד שהתוקפנות שלו משתלמת והוא ימשיך בה.
• ילד שחווה חוסר גבולות ותגובות לא עקביות לגילויי אלימות, ימשיך להשתמש בתוקפנות. כשהורה אחד מגיב בוותרנות והורה שני מגיב בנוקשות, או שההורה מגיב על פי מצב רוחו, לפעמים זה בסדר ולפעמים זה אסור. מסר לא ברור ועקבי לילד לגבי מה מותר ומה אסור עשוי לעודד את המשך התוקפנות.
• ילד מביע תוקפנות בתגובה הפוכה וכהסוואה לתחושת חולשה או חוסר אונים שלו.

ילד שמרביץ הוא ילד שקשה לו
ילד המביע את צרכיו או את רצונותיו בתוקפנות הוא ילד שלא מוצא דרך אחרת להביע אותם או שיש לו רווח בהתנהגות זו.
אם נוכל לראות את הדברים מנקודת מבט זו, נוכל גם להיות יותר אמפתים ולהגיב הצורה יעילה ובונה.
תפקידנו להעביר מסר ברור יחד עם יחס מכבד לאותו ילד.

אז מה אפשר לעשות כדי שילד יפסיק להרביץ?
• הילד עייף? – אם שמתם לב שהילד מביע בתוקפנות כשהוא עייף או רעב, דאגו לשעות שינה מספקות ולמניעת מצבי רעב. ילד יתקשה למצוא דרך חלופית, מאופקת יותר כשהוא עייף או רעב.
• אפשרו ביטוי במילים – אם הילד מבטא את הכעס במילים או את רגשותיו השליליים, אפשרו זאת. מתן לגיטימציה לרגש שלילי מחזק ומרגיע את הילד.
• למתן את התגובה – כשאנחנו כועסים, צועקים ונוזפים הילד שלנו מקבל הרבה התייחסות אישית ותחושת ערך (כן, כן). אלו דברים שאנחנו רוצים שיקבל מאיתנו אבל בדרכים אחרות. אז קודם כל, להגיב במתינות על גילויי תוקפנות.
• חיזוקים חיוביים – לקחנו את ההתייחסות האישית מגילויי התוקפנות, נעניק אותה בסיטואציות של התנהגות חיובית. גם אם זה דברים קטנים, הילד קם מחויך בבוקר, הוא עזר לנו להלביש אותו. הוא לקח את תיק הגן שלו בעצמו.
ציינו בפניהם במה זה עזר להם ולכם. לא מספיק להגיד "היית נהדר / נפלא".
• חזקו אותם על הכוח שלהם – אם הוא חופר בור בחול, או פותח מכסה של קופסה, ציינו את הכוח שלו ואיך שימוש חיובי בכוח תורם לו.
• הציבו גבול עקבי וברור – "לא מרביצים. זה כואב." בלי לצעוק, בלי לצחוק, בלי להאשים או להשפיל. כשאתם צועקים, אתם לא מביעים סמכות, להיפך הילד שלכם מרגיש את חוסר האונים שלכם וזה מחליש גם אותו.
• עזרו לו למצוא דרכים נוספות לבטא קושי – ילד שמביע תסכול או כעס בתוקפנות הוא ילד שעצורה בו אנרגיה שלילית. אנחנו עסוקים בלעצור אותו והוא שומע הרבה מה "אסור" אבל חשוב שהאנרגיה הזו תצא החוצה. נחשוב על חלופות לגיטימיות ובזמן רגוע נלמד אותו מה אפשר לעשות כשכועסים. הנה כמה אפשרויות: לקשקש עם גיר על דף, לרוץ בחוץ, לקפוץ בטרמפולינה, לשחק בכדור, להכות בשק איגרוף, לקרוע ניירות שלא צריך.
• המנעו משיפוטיות – כשילדים מביעים אלימות אחד כלפי השני, הפרידו בינהם מבלי לשפוט מי האשם ומי המסכן.
• הגננת מדווחת? לא ליד הילד – כשהילד מביע תוקפנות בגן, בוודאי תקבלו דיווח על כך מהגננת. בקשו לקבל את הדיווח בטלפון ולא לילד הילד. כדי לאפשר לכם להיפרד ממנו בבוקר או לקבל את פניו אחר הצהריים בצורה נעימה ורגועה.

לסיכום: אין ספק שלא נעים לקבל דיווח מהגננת שהילד הרביץ שוב בגן או לחטוף ממנו בעיטה בעצמכם. אבל זיכרו, חינוך מתרחש במגוון דרכים ובמהלך כל היום. תגובות מחושבות והשקעה בלימוד דרכים אלטרנטיביות, יביאו לתוצאה אפקטיבית יותר מאשר נזיפה וכעס על הילד. ואם התופעה נמשכת ומייצרת בינכם לבין הילד כעסים, אני ממליצה לפנות לקבלת הדרכה מקצועית בנושא.

The post איך גורמים לילד להפסיק להרביץ appeared first on אודיל רוזנפלד.

"איך גילית?" שאלתי

"אני מציצה לו מדי פעם בטלפון, זה היה התנאי שלנו כשקנינו לו סמארט פון"

"ומה תעשי עכשיו?"

אין לי מושג!"

פעם, תקשורת בין הילדים היתה מתנהלת בעיקר בין כותלי בית הספר, שם המורים רואים ושומעים את התקשורת בין הילדים. היום היא מתרחשת כמעט 24 שעות ביממה, דרך קבוצות הוואטס אפ ומעט בפייסבוק, לה עדים לרוב רק הילדים.

בסוג תקשורת זו, נמצא לא פעם אמירות פוגעניות בין ילדים בתדירות ובעוצמה גבוהה מזו שמתרחשת פנים אל פנים, זאת לאור הקלות של כתיבת מילים במקלדת מבלי שעומד מול הילד ילד אחר.

ילדים בגילאי בי"ס יסודי ומטה, נולדו לעידן הסמארט פון, ורובם יכנסו מתישהו למעגלי קבוצות הוואטס אפ, מכיוון שהם מודעים לכך שזו חלק מהפלטפורמה החברתית והם רוצים להיות חלק ממנה.

לא פעם אנחנו עומדים חסרי אונים מול גילויי אלימות מילולית ברשת. כם לא מכירים מציאות אחרת, אבל אנחנו כם, יתפקידנו ללמד את ילדנו תקשורת בריאה וטובה.

איך נלמד את הילדים לנהל תקשורת מכבדת במדיה חברתית?

• קודם כל נקבל את מציאות – העובדה היא שכיום זהו חלק נכבד של התקשורת בין ילדים מרגע שקנינו להם טלפון, בעצם נתנו להם אישור לתקשר באופן זה. הניסיון למנוע מהם להיות חלק מקבוצות וואטס אפ רק יגרום למריבות בינינו לבינם ויגדיל את הסיכוי שנהיה ממודרים מן המתרחש בעולמם.
  מוטב שנקבל את העובדה הקיימת ונשקיע ביצירת ערוץ תקשורת פתוח עם הילדים שיאפשר לנו להיות בתמונה כשהילד שלנו יזדקק לנו.
• נשוחח על המורכבות – תקשורת דרך כתיבה היא לעיתים נוחה מאוד ולעיתים מייצרת חוסר הבנה. נשוחח עם הילדים על המורכבות הזו. מצד אחד, מאוד נוח להעביר אינפורמציה בהודעה, במקום לחכות שהצד השני יהיה פנוי לשיחת טלפון. מצד שני, כל מסר שאינו העברת אינפורמציה גרידא, עשוי להתפרש באופן שגוי כשנעביר אותו בהודעה כתובה.
  נראה להם הפיסוק, הניסוח ובחירת המילים צריכות להיות מדויקים כל כך על מנת שהמסר יועבר במדויק כאשר חסרים טון הדיבור והבעת הפנים. וגם אז, ל אבטוח שנצליחה.
• נשתף אותם – אם אתם מנהלים בעצמכם תקשורת בהודעות וואטס אפ או סמס, שתפו את הילדים במקרים של חוסר הבנה, במקרים שנפגעת מתגובה של מישהו אחר. כך תמחישו לילדכם את המורכבות הזו ועל הדרך, עצם השיתוף ייצר קרבה בינכם.
• אבל למה הם לא עוזבים את הטלפון? – אנחנו לא מרוצים מהעיסוק המוגבר שלהם בוואטס אפ אבל העובדה היא שהילדים שלנו מתקשים לעזוב את הטלפון מחשש לפספס אירועים חשובים שמתנהלים שם. במקום לנזוף בהם ולדרוש שיעזבו את הטלפון. אנחנו יכולים לעזור להם על ידי יצירת גבולות. אפשר לדוגמה להגדיר שבשעת ארוחה משותפת או בשעה שאנחנו מסיעים אותם לחוגים, הטלפונים מונחים בצד.
  ובזמנים אלו נדבר איתם, פחות חשוב הנושא, העיקר לקיים שיחה.
  יישום הגבולות יתקיים רק כאשר אנחנו נעמוד בהם ונהיה עקביים ומכבדים עם הבקשה מהילדים לעמוד בהם.
• דוגמה אישית מהמבוגרים – לא פעם נפגוש בפייסבוק השתלכויות של אנשים אחד על השני. אם בעולם המבוגרים זה קיים, אז יש לילדים מאיפה ללמוד. נשים לב איך אנחנו מביעים את דעתנו במדיות חברתיות.
  חוסר הסכמה הוא לגיטימי, וכשהילדים שומעים את הוריהם מביעים חוסר הסכמה ביניהם, או לגבי אנשים אחרים, באופן שמכבד את האחר, הם ילמדו לעשות זאת בעצמם.
  .
• איך נדע מה קורה בקבוצות בהן הם מעורבים? נשאל ונתעניין – לא נוכל לצפות שילדים ישתפו אותנו בכל ההתרחשויות החברתיות, אבל בהחלט נוכל מדי פעם לעשות "בדיקת דופק".
  אם שמענו על אירוע מסוים בתקשורת, או על אפליקציה חדשה שנראית לנו פוגענית, נשאל את הילדים שלנו אם הם מכירים ואם בחוג חבריהם זה קורה.
  גם אם הם יבחרו שלא לשתף אותנו הם ידעו שאנחנו נמצאים כאן עבורם.

למה שיענו לי בכלל?

אם קראתם עד כאן ואתם מגחכים כי ברור לכם שהילד שלכם לא ישתף פעולה עם הדברים, תשאלו את עצמכם מתי בפעם האחרונה ישבתם איתם לראות את תכנית הטלויזיה שהוא אוהב?
מה זה קשור?

אנחנו נוכל להשפיע ולהיות מעורבים בחיי הילדים שלנו רק אחרי שנייצר איתם ערוץ תקשורת פתוח. אז, לפני שאנחנו נכנסים בחקירות לקבוצות הוואטס אפ שלהם, כדאי שנתקרב אליהם באפיקים קצת פחות חודרניים. הבעת התענינות בתכנית טלויזיה או במשחק ספורט שילדנו צופה בו, תוכל לייצר קרבה כזו.
כך אנחנו מתקרבים אליו ומראים לו שהוא חשוב לנו. הבעת הענין פותחת הזדמנות לשיחה, ומשם השיחה יכולה להתפתח גם לתחומים נוספים.
גם אם זה לא קורה בפעם הראשונה, אם תתמידו בזה, תראו שזה רק יעשה טוב.

לסיכום, הדרך להשפעה חיובית על ילדנו מתחילה בתקשורת ויחסים טובים, בטח כשמדובר על נושא של תקשורת. וזה מסוג התחומים שאין דרך טובה יותר להשפיע וללמד אותם מאשר פשוט "לעשות את זה".

The post איך נלמד ילדים לנהל תקשורת טובה בעידן הוואטס אפ appeared first on אודיל רוזנפלד.

הורים שמכירים אותי יודעים שאני ממליצה בחום לבנות עם הילדים "טבלת התארגנות בוקר". זוהי טבלה המכילה את כל הפעולות שהילד צריך לבצע בבוקר.

הטבלה משמשת בסיס להעברת האחריות לילדים בהתארגנות הבוקר. אחרי שהם בוחרים את הסדר בו הם רוצים לבצע את הפעולות, האחריות על ביצוען מוטלת עליהם. זאת על פי גיל ויכולת התארגנות עצמאית. הטבלה משמשת תזכורת לסדר הפעולות ונותנת מוטיבציה לסיים אותן בזמן.

חשוב לציין שהטבלה בלבד לא תפתור את כל בעיות התארגנות הבוקר לכם, עוד על התארגנות בוקר תוכלו לקרוא במאמר שלי בנושא התארגנות בוקר

באחת המשפחות שאני מנחה, יצרו לוח התארגנות בוקר מושקע במיוחד.
לשמחתי הם הסכימו לשתף ביצירה שלהם.

והנה היא לפניכם:

חומרים:
מספריים, טושים, ואשי טייפ (אפשר גם נייר דבר רגיל), קרטון ביצוע, מגנטים, דבק סטיק / לבן, דבק חם (אפשר גם עם דבק מגע).

גוזרים עיגולים מהקרטון ומדביקים עליהם נייר

מציירים על העיגולים את הפעולות

צובעים את הציורים (אפשר במקום לצייר ולצבוע, להדפיס ציורים מהאינטרנט)

מדביקים את המגנטים על העיגולים

מסמנים מסגרת עם שני טורים על המקרר / דלת ממ"ד / לוח מגנטי. טור אחד מסמן את הפעולות שעדיין לא התבצעו, והטור השני את אלו שכן.

במהלך ההתארגנות, הילדים מבצעים משימה ומעבירים את המגנט לטור ה"בוצע".

אפשר שסדר הפעולות יהיה קבוע בכל בוקר, ואפשר לתת לילדים לבחור את סדר הפעולות בכל יום מחדש. (בתמונה, שני לוחות התארגנות, אחד לכל ילד)

מומלץ שהילדים יהיו שותפים כמה שיותר בהכנת הלוח.

אתם מוזמנים לשלוח לי תמונות של לוחות התארגנות שהכנתם, ואני מבטיחה לפרסם אותם.

The post הכנת לוח התארגנות בוקר appeared first on אודיל רוזנפלד.

כל משפחתה ממוצעת מוציאה אלפי שקלים מדי שנה עבור בגדי הילדים. אם נרצה ואם לא כל כך… הילדים גדלים משנה לשנה ובגילאים הצעירים גם מיום ליום. כדי שלא נמצא את עצמנו שוב ושוב אם השאלה איך בזבזתי כה הרבה כסף על בגדי הילדים? או איך יכול להיות שהארון מפוצץ בבגדים אבל אין מה ללבוש? הכנתי עבורכם כמה טיפים לניצול החופש הגדול לתכנון נכון של מלתחת הילדים.

1. לפני הכל – בודקים מה יש בארון, נכון… סייל ממש ממש כדאי אבל זה אולי זול אבל לא חינם. ואין יותר יקר מפריט מיותר!!!
2. תשתפו את הילדים בסידור הארון. אם מדובר בגדולים אפשר לתת להם משימות מוגדרות ואם מדובר בקטנטנים אפשר לעשות זאת תוך כדי משחק. תופתעו לגלות איזה כייף זה יכול להיות!
3. סידור הארון אינו מדע מדויק אבל למדתי שהכי יעיל לרוב הביתים זה סידור הארון לפי לו"ז הילדים. תכינו רשימה של הפעולות שצפויות בחופש ולפיה תרשמו איזה בגדים צפויים להשתמש הילדים. זכרו, סידור נכון מונע ויכוחים והוצאות מיותרות…
4. השתמשו בקופסאות וסלסלות. גם כאן ניתן להפעיל את הילדים על ידי כיתוב של תכולת הקופסא, אפשר אפילו לעשות יצירה מקופסאות נעלים.
5. סדרו בפינה או מדף את הבגדים הכי שימושיים לקיץ. כל שאר הבגדים שכרגע אין בהם שימוש, שימו מאחור או אפילו במדפים למעלה.
6. כל מה שהילדים כבר לא משתמשים, מיד אבל מיד תפטרו מהם. תרומה תמיד ברוכה במחלקות רווחה בעיריות ויש הרבה עמותות שישמחו לקבל בגדי ילדים. אם הבגדים לא מתאימים לתרומה, יש מיכלים "בגדים למחזור" בכל עיר ושם ניתן להשליך את הבגדים.
7. הקפידו במידת האפשר לאחסן את הנעלים לא בתוך ארון הבגדים. השתמשו בארון נעלים בנפרד, עדיף בחדר כביסה. במיוחד בקיץ הילדים מזיעים הרבה ברגלים ונמצאים בחול ולכן גם אם נכבס את הנעלים ונאוורר, עדיין לא כדאי שיהיו עם הבגדים שעכשיו יצאו מכביסה.
8. אם אין לכם מקום ניפרד לנעלים או אין ארון נעלים, השתמשו בקופסאות נעלים מקרטון ותעשו פתח אוויר אפילו שנים, אחד מכל צד. כך תמנעו הרבה דברים לא נעימים…
9. הקפידו לנער את הנעלים מחוץ לבית (בגינה או בים – לא במעלית ולא בלובי של הבניין…). עדיף לאוורר בחוץ כמו במרפסת או על החלון ולשים טלק לתינוקות כדי לספוג את הלחות והריח. קיץ, חם ולח כבר אמרנו?
10. את כל החפצים של הבריכה והים, שימו ביחד בסלסלה נגישה, אבל בתוך הארון. כך תמנעו מלמצאו גלגל ים בין התחתונים או משקפת בתוך המקרר…. כן כן, כשיש ילדים קטנים הכל יכול לקרות.
11. אם יש לכם מתבגרים בבית (ליבי אתכם… חחח) ואם הם קונים לבד בגדים, תגדירו להם כמה מותר להוציא, ואם יש לכם דעה לגבי הסגנון (מיני קצר מדי, חולצות בטן, צמוד לא צמוד, טיפים לסטיילינג ועוד) תגדירו זאת מראש. אפילו אם אמרתם מיליון פעם, כשיוצאים לקניון בחופש עם חברים, במיוחד עם חברות, יש איזה כפתור במוח של מתבגרים שכתוב DELETE . הגדרת גבולות סגנון (עד כמה שניתן, כי הרי זה מתבגרים…) והגדלת תקציב מראש ימנעו הרבה ויכוחים והוצאות מיותרות.
12. השתמשו בתליה עד כמה שניתן. כך הבגד נשאר פחות מקומט ויותר מתאוורר.
13. השתמשו בסלסה כדי לשים כל פריט שתרצו להעביר לאח הבא בתור – כך תרוקנו את הסלסלה כל פעם שהיא מלאה ולא צריך לרוץ למחסן כל יום או לשים בשקית …שסביר מאוד להניח שהיא תהיה אי שם זרוקה באי השקיות ….
14. הקפידו כמה שניתן להלביש את הקטנים עם הבדים טבעיים כמו כותנה וויסקוזה. הם חומרים נעימים לגוף , נושמים ופחות מזיעים איתם.
15. החליפו מצעים ומגבות פעם בשבוע ותבדקו שאין סימני רטיבות על המגבות.
16. שמש שמש שמש – שמש יכולה להוריד כתמים, לייבש, להוות חומר אנטיבקטריאלי והיא בחינם. רק שימו לב לא להשאיר פרטים מבד יותר מדי זמן כיוון שיש בדים שיכולים לשנות צבע עם חשיפה ארוכה לשמש.

בעיקר תעשו כייף עם הילדים! חופש נעים!!!

טלי איגלמן-בלנקי, בעלת עסק פיטוקה – טקסטיל לילדים ותינוקות. מעצבת ומייצרת בארץ מכל הלב.
לפייסבוק של טלי

The post תכנון מלתחת ילדים בחופשת הקיץ appeared first on אודיל רוזנפלד.

היכנסו לקרוא במאמר שהתפרסם באתר תינוק ישראלי

The post איך גומלים ילדים ממוצץ? appeared first on אודיל רוזנפלד.

למאמר בפורטל תינוק הישראלי

The post מה מזג האוויר במשפחה שלכם? appeared first on אודיל רוזנפלד.

למאמר שהתפרסם בסלונה

The post 10 טיפים להתארגנות בוקר שפויה עם הילדים appeared first on אודיל רוזנפלד.

The post "אמא, אני לא רוצה ללכת לגן!" appeared first on אודיל רוזנפלד.

The post חשבון נפש, גם במשפחה appeared first on אודיל רוזנפלד.

כיתה א' – הכנה מציאותית

הדרישות בבית ספר שונות מהגן גם מבחינת הילד וגם מבחינתנו. הילד חייב להגיע בזמן, רשימת הציוד מחייבת, תלבושת אחידה, הכנת שיעור בית. כל אלו עשויים להלחיץ אותנו ההורים כי בעצם הם מחייבים גם אותנו לעמוד בהם. הכנת הילד צריכה להיות מציאותית, נציין את ההבדלים בין מה שהוא מכיר בגן לבין בית הספר, על מנת שידע לקראת מה הוא הולך הילד ונמנע מהפחדה עם הצגת בית הספר כמקום נוקשה ומאיים ולהסתפק בציון.

איך מצמצמים את הלחץ והויכוחים בהתארגנות הבוקר?
כניסת הילד לבי"ס מייצרת בהרבה בתים גורם מתח נוסף בהתארגנות הבוקר. הילד חייב להגיע בזמן לבית הספר! כדי לצמצם את הויכוחים והחיכוכים בבוקר נתארגן בהתאם:

• נכין רשימת משימות נדרשות בהתארגנות הבוקר.
• נעביר לערב הקודם משימות שאפשר לבצע מבעוד מועד.
• ניתן לילד לקבוע את הסדר בו הוא רוצה לבצע את המשימות.
• נקנה לו שעון מעורר ונלמד אותו להשתמש בו, תוך שהוא בוחר את השעה בה הוא רוצה להתעורר. (בבוקר, לא נוותר על חיבוק ונשיקה גם אם הילד התעורר מהשעון.)
• נבנה יחד טבלה עם רשימת המשימות ונתלה אותה במקום בולט בבית.

כיתה א' – אוי, שיעורי בית

זהו אחד מנושאי הויכוח הרווחים בין הורים לילדים בגילאי בי"ס. שיעורי הבית נועדו לתרגול החומר הנלמד בכיתה אבל חשיבותם העיקרית היא ללמד את הילד אחריות מה היא. ההתנהלות נכונה עם שיעורי הבית, כבר מתחילת הדרך, תוכל לבסס אחריות זו אצל הילד:

• בתחילת השנה נהיה יותר מעורבים כדי לעזור לו לבנות הרגלי למידה טובים, ובהדרגה נתרחק ונעביר את האחריות אליו.
• יחד עם הילד נבדוק מהו המקום המתאים ביותר בבית לשבת לעשות שיערי בית. הרבה ילדים מעדיפים להכין שיעורי בית בחברותה, מאשר להיות סגורים בחדר שלהם.
• נקבע את שעת הכנת השיעורים ביחד. אם הילד מציע שעה שנראית לנו לא נוחה, ניתן לו להתנסות כדי שהוא יחווה וילמד את השעות המתאימות לו.
• נעזור בארגון סביבת עבודה ונקרא לו את ההוראות כל עוד הוא לא יודע לקרוא אותן בעצמו.
• נהיה בסביבה כדי שיוכל לקרוא לנו אם יזקק לעזרה.
• המעורבות שלנו תפקידה לזהות קשיים במידה וקיימים ולא להיות שוטר שבודק אם הילד הכין שיעורים. את התוצאות של אי עשיית שיעורים נשאיר למערכת החינוך.

עולם של מדידה

בית הספר הוא מערכת בה הילד נמדד באופנים רבים. מצד המערכת ישנה מדידה של יכולת ההתמודדות הרגשית והחברתית, והן מדידה שכלית על ידי שיעורי בית ומבחנים.
מצד שותפים לספסל קיימת גם מדידה, של מי טוב יותר, למי יש יותר חברים, ומי יש תיק ממותג וכו.
הילדים שלנו זקוקים שנמשיך לראותו ללא המדידה הזו, אלא על המהות שלהם. בית הספר הוא אמנם מסגרת משמעותית בתוכה הם נדרשים להשתלב, אך בילד שלנו יש צדדים רבים שלא כולם באים לידי ביטוי או מוערכים במסגרת זו. את אותם צדדים, אנחנו ההורים צריכים לראות ולהזכיר לו ללא קשר למידת הצלחתו במסגרת בית הספר.

לסיכום:

בית הספר, עבור ילדנו, הוא חלק מבית הספר של החיים. בין אם אנחנו אוהבים את המערכת ובין אם לא, אנחנו כאן המלווים שצריכים לשים בצד את חוויות הילדות שלנו מבית הספר וחוויות העבר מול המערכת ולהיות, שם יחד עם הילד שלנו, בחוויות שאישיות שלו.
מהרגע שהילד מתחיל כיתה א', הנושא מעסיק אותנו מאוד. לכן אני בוחרת לדון בסדנאות ההורים גם בהתנהלות מול הילדים בנושא בית הספר.

The post כיתה א' – תום עידן התמימות? appeared first on אודיל רוזנפלד.

• כבר בשלב התכנון, נשלב את הילדים. ניתן לכל אחד מהם לבחור פעילות אחת שהיו רוצים לעשות בחופש. מתוקף תפקידנו כהורים נגיד מה ניתן לקיים ומה לא, ובמידת הצורך, נציע פעילות חלופית.
• נשאל אם יש משהו שהם מבקשים שלא יהיה בחופש. ונעשה כמיטב יכולתנו לעמוד בבקשה.
• נחלק את האחריות למשימות השונות בחופשה בין בני המשפחה, כל הורה וילד (אפשר כבר מגיל שנתיים) יבחר על מה הוא אחראי. אם זה לגבי אוכל, העמסת האוטו, תכנון מסלול טיול או כל משימה אחרת שרלוונטית לסוג החופשה.
• דבר אחרון, נשאל כל אחד מה הוא מוכן לתרום כדי שהחופשה תהיה מוצלחת, כאן מדובר במהות של החוויה המשפחתית.

כך אנחנו מאפשרים לילדים להרגיש שותפים מלאים בחופשה. (התמונה באדיבות אתר Imagebase.net)

בהדרכות הורים ובסדנה נשוחח על תאום ציפיות עם ילדים ותרומתו ליחסים טובים במשפחה. רוצים עוד פרטים? שילחו לי מייל info@odile.co.il

ואל תשכחו לספר לנו איך היתה החופשה שלכם.
(התמונה באדיבות אתר Imagebase.net)

The post איך ליצור אוירה טובה בחופשה משפחתית? appeared first on אודיל רוזנפלד.

יולי אוגוסט הם חודשים מצוינים לסיכום השנה שהסתיימה והכנה לשנה הבאה.

בסיכום נשים לב לתהליך שהילדים שלנו עשו השנה, מה היו העוצמות שלהם ומה אתגרים בתחילת השנה ואיך זה נראה בסופה. האם היתה התקדמות? האם נסיגה?

לקראת השנה הבאה, נבדוק באילו תחומים הם זקוקים לחיזוק וננצל את תקופת הקיץ לטובת הענין.

רוב הזמן אנחנו פועלים כתגובה למעשים של הילדים, ואז, לא פעם, התגובה מרחיקה אותנו מהמטרה שאליה אנחנו שואפים. כשאנחנו יוזמים מעשים, אנחנו יותר מכווננים למטרות ויעילים יותר.

כיתבו 3 תחומים אותם אתם בוחרים לחזק אצל כל ילד, ובכל תחום, מהן הפעולות שלדעתכם יקדמו אותו למטרה. בצורה נינוחה, תומכת, במשחק, ועם הרבה עידוד.

הנה, כבר עשיתם צעד בדרך להיות הורים יוזמים. וזה אחד התפקידים ההוריים שלנו.

במפגש השלישי בסדנאות הורים אנחנו דנים בתפקיד ההורי.

The post חופשות לימודים הן לא חופשות הורים appeared first on אודיל רוזנפלד.

הם רוצים לבלות, לקרוע את  העיר ביום ובלילה ואתם כבר רואים איך זה הולך לקרוע לכם את הכיס.

זה הזמן לשיחת הכנה.

החליטו כמה כסף אתם רוצים ויכולים לתת להם במהלך החופש. והודיעו להם.

אם מה שהוקצב להם לא מספיק לטעמם, הציעו להם לחשוב על דרכים נוספות להשגת הכסף הזה. מועילות ותורמות.

השאירו לילדים את האחריות על מציאת מקורות המימון.

אם תמיד רציתם להנחיל בהם ערכים ולא ידעתם איך, זו ההזדמנות!

ושיהיה חופש נעים.

The post אין לי כסף אין לי appeared first on אודיל רוזנפלד.

The post מה לעשות כשהסכם עם ילדים לא עובד? appeared first on אודיל רוזנפלד.

The post למה פתאום היא מרביצה בגן? appeared first on אודיל רוזנפלד.

צחצוח שיניים בלי איומים ועונשים… יש חיה כזאת?

The post צחצוח שיניים בלי איומים ועונשים… יש חיה כזאת? appeared first on אודיל רוזנפלד.

The post למה לעשות הסכמים עם ילדים? appeared first on אודיל רוזנפלד.

זה לא מפתיע, כי ככה חינכו אותנו, ואולי ככה גם אנחנו מתנהגים כיום, אבל הגיע הזמן שניתן מקום של כבוד גם לזמן הפנוי של כולנו.

אז בואו נראה מה נותן לילד שלנו החוג הזה שאליו מאוד חשוב לו להגיע ואותו הוא לא ירצה לפספס גם אם באותו בוקר לא הלך לבי"ס כי לא הרגיש טוב.

זו עשייה שהוא מרגיש בה טוב, כי הוא עושה שם משהו שהוא אוהב ושהוא מרגיש שהוא טוב בו, בנוסף, יש שם הזדמנות למפגש חברתי נוסף על זה שבגן או בבי"ס.

ההתנסות במגוון התחומים המציעים חוגי  ילדים, היא שמובילה לעיתים ילד לגלות שיש לו כישרון או יכולת מיוחדים שלא היה מודע להם קודם. משהו שהוא במוכשר בו במיוחד. אותו תחום יכול להפוך לתחביב בו יתעמק ויעסוק למשך זמן. גילוי יכולות מיוחדות כאלו למעשה הופך להיות הבסיס לתחושת המשמעות האישית שלו.

חלק מהילדים מצטיינים במקצועות הנלמדים בבי"ס, אבל לא כולם. פעילות פנאי מאפשרת גם לאלו וגם לאלו, למצוא תחומים "לא מדידים" בהם הם מוכשרים ויכולים למצוא את מקומם ולעסוק במשהו שמעלה את תחושת המסוגלות שלהם, מייצר סיפוק וביטחון עצמי.

ובקשר למטלות, ילד שיודע שיש משהו שהוא טוב בו ומשם הוא מקבל תחושת ערך וביטחון, יהיה בעל מוטיבציה גבוהה יותר ליילד לשיתוף פעולה גם במשימות שפחות נחמד לו לבצע.

The post על חובות, זכויות והכישרון המיוחד של הילד שלכם appeared first on אודיל רוזנפלד.

The post איך להתחיל את שנת הלימודים ברגל ימין? appeared first on אודיל רוזנפלד.

The post מה תפקיד ההורים במריבות בין אחים appeared first on אודיל רוזנפלד.

The post החופש הגדול – איך לצאת עם ילדים לאטרקציה וגם להנות appeared first on אודיל רוזנפלד.

The post ילדים והורים במאבק כוח appeared first on אודיל רוזנפלד.

The post אני תמיד נותן לך הכל, למה אתה בוכה? appeared first on אודיל רוזנפלד.

The post אוי לא, היא הגיעה לגיל שנתיים appeared first on אודיל רוזנפלד.