אורלי ואיתי

היי אודיל, שוחחנו לראשונה כשאלון היה בן 9 חודשים, לפני כניסה לגן, לפני מעבר דירה שלנו, ולפני תקופת החגים.. קבענו להיפגש רק אחרי שניכנס קצת לשגרה, ובינתיים כשהזמן עבר התבשלנו יותר ויותר לקראת התהליך. הגענו אליו גמורים מעייפות, מבולבלים, עם תיאוריות שפיתחנו לעצמנו על ההתנהגויות השונות שלו. המצב היה כזה שכל שעה הוא מתעורר ולפעמים לקח גם 40 דקות להחזיר אותו לישון. היה ברור לנו שאנחנו זקוקים לייעוץ, בשלים לפעולה, ונורא חששנו מהקושי בתהליך.
ההדרגתיות וההקשבה לנו ולמה שמתאים לנו כהורים וכאנשים, עזרה לנו להחליט ללכת על הדרך שלך. הלילה הראשון שכל כך חששתי ממנו, היה קל יותר מהלילות שקדמו לו. ההנחיות הברורות, התסריטים הצפויים והמדוברים מראש, התגובות לכל מצב שלא יהיה, איפשרו לנו לעמוד בתוכנית, להיות ברורים ועקביים, ולהרגיש שיש מטרה ולמידה לאורך כל הדרך, כבר מהלילה הראשון. וזה רק הלך והשתפר.
המעקב והליווי שלך כל פעם הזכיר לנו שכמה שטוב ביחס למה שהיה, אפשר אפילו טוב יותר. ממצב בו אלון היה בוכה, נרדם רק עם הנקה אחרי המון זמן, והיינו צריכים להיות כמעט קוסמים כדי לשים אותו במיטה בלי שירגיש וימחה שוב, היום אלון מוביל אותנו בטקס השינה, מנופף לביי ביי ושולח נשיקות, ומבקש "טהההה, טההההה" (מיטה) כשכל כולו רוכן לעברה. לא ציפיתי שבסיום התהליך נוכל רק להניח אותו במיטה, לומר לילה טוב, להחליף חיבוקים וחיוכים ולצאת מהחדר.. וזה נפלא לנו שזה המצב.
לא רוצה לפתוח פה גם על רצף השינה, בואי נומר שבהחלט המצב הוא מעל מעבר לציפיותנו… הרגשתי שאנחנו נעזרים באשת מקצוע, שהידע הרחב שלך והתחום ממנו את באה תרמו מאוד להבנה שלך אותנו ואת אלון, ותרמו לנו באבחנות, בהדרכה ובידע שנתת. ההתנהלות סביב השינה היא חלק מכל ההתנהלות בכלל ביומיום, ואת, כמי שמלווה הורים בתהליכים שונים ובתחומים שונים, יכלת לראות את זה כחלק מתמונה כוללת ובאמת לסייע מתוך ראייה רחבה ובתחומים נוספים. שמחים שפגשנו אותך והלכנו בדרכך, שמחים שהגענו לקו הסיום, ומודים לך בכל התנמנמות ויקיצה טבעית אורלי ואיתי