כשהבכור שלי נכנס לגן ראשון, היה לי ברור שבעלי הוא זה שילווה אותו בימי הקליטה. ומיד הבהרתי לו שהוא גם זה שייקח אותו לכיתה א' ובהמשך גם לבק"ום.
כי ככה אני, מכירה את עצמי, אני אוהבת להיות בעניינים ולראות מה קורה איתו, אבל ידעתי שאם הוא יתחיל לבכות, מיד אתחיל לבכות יחד איתו. וזה ממש לא יעזור עוזר לו להיקלט בגן החדש.
רבים מכם ילוו את ילדיהם ב-27 לאוגוסט לגן חדש או לבי"ס, בפעם הראשונה. מעטים יעשו זאת בראשון בספטמבר. כך אן כך, ההתרגשות גדולה, לא ברור מי יותר מתרגש, הילדים או ההורים.
תפקידנו כהורים להכין את הילדים שלנו לחיים, ולתמוך בהם בהתמודדויות השונות אז איך זה יתבטא בימים האלו?
אלה דרישות המציאות
תהה אשר תהה הסיבה שבחרתם להכניס את הילד שלכם לגן בכלל, ולגן הספציפי שנבחר, אני מאמינה שההחלטה שלכם משלבת את הכוונות הכי טובות עבור הילד ועבורכם, במציאות הנוכחית. וזה גם המסר שצריך לעבור לילד שלכם. שעשיתם את הבחירה הכי טובה עבורו, בנסיבות הקיימות.
התמודדות עם שינוי
תחילת שנה, גן ראשון או גן חדש, תחילת בי"ס, כל אלו הם שינויים. יש המתרגשים ומצפים להתחלות חדשות, ויש המעדיפים את הידוע והמוכר. בכל מקרה, שינוי מפר את האיזון בחיי הילד ודורש תקופת הסתגלות עד שהוא מוצא את האיזון מחדש.
ההסתגלות למקום חדש דורשת מאמצים והשקעת אנרגיה. ללמוד את כללי התנהגות, להתרגל ללוח הזמנים החדש, להכיר צוות מבוגרים וילדים חדשים. גם אם במסגרת החינוך יגידו לנו שהכל עובר נפלא, יכול להיות שבבית נחווה תמונה אחרת, הילדים בוכים יותר, מתחצפים פתאום, צועקים או עייפים יותר מהרגיל.
נזכור שזו תקופה שחולפת. נקבל זאת בהבנה, נכיל את מגוון הרגשות שהילדים מביאים עמם, כולל את השליליים. לא נשלול רגשות, אם ילד אומר שאין לו חברים, במקום להגיד "מה פתאום, היום כבר ראיתי אותך משחק עם יואב כשבאתי לקחת אותך" אפשר לומר "אתה ודאי מתגעגע לחברים בגן הקודם, אני מאמינה שבקרוב תרכוש חברים חדשים גם בגן הזה".
בתקופה הזו, לפעמים הילדים זקוקים לנו קצת יותר. נהיה פנויים וקשובים בהתאם לצורך שלהם, מבלי לרחם עליהם, אם ניתן להם להרגיש שהם זכאים לפיצוי כלשהו, הם עשויים לחשוב שהגן או בית הספר הוא משהו רע.
פותחים דף חדש
יש לכם הכרות מסוימת עם הילד/ה שלכם, חצי שנה? שנתיים? 6 שנים? על פי גילו. בוודאי כבר יש לכם דעה על ההתנהגות שלו בכלל ועל ההסתגלות שלו לשינויים. "הוא ביישן", "קשה לו עם אנשים זרים" ועוד.
מחד, כדאי להיות גלויים עם הצוות ולומר את החולשות כמו את החוזקות של הילד, מאידך, כדאי לפתוח דף חדש, להאמין בילדים שלכם שהם מסוגלים להתמודד עם השינוי, שהם ישתלבו במסגרת בצורה הטובה שיותר.
מי יודע? אולי לאותו תינוק מתקשה להירדם בבית, דווקא המסגרת הברורה בה בשעה מסוימת כל התינוקות השוכבים לישון, תעזור לו ללמוד הרדמות עצמאית?! אולי הילד שהתקשה ביצירת קשרים חברתיים בגן הקודם, דווקא ימצא את הילד שאליו הוא מתחבר ביותר מתוך מגוון הילדים הגדול בבי"ס.
מה שאני אומרת הוא, שנמנע מלתייג, לא בראש שלנו ולא באזני הילד. נאמין בילדים שלנו באמת, ונעביר להם את המסר הזה בכל רגע, דרך הדגשת החוזקות שלהם. רק ככה הם יכולים להאמין בעצמם שהם מסוגלים.
איך אני אשאיר אותו לבד בגן?
לפרידה יש השפעה רבה על מהלך היום שלכם ושל הילדים. ולכן חשוב לעשותה נכון.
קודם כל, כדאי שההורה שיותר קל לו יהיה זה שמלווה את הילדים בימים הראשונים. הם זקוקים לתמיכה, לא להורה שמתקשה יחד איתם.
תפקידנו כהורים "לנהל" את הפרידה כך שתקל על הילד. נשאל מראש את הילד/ה, עדיף בבית ברוגע, איזו פרידה הם מעדיפים. קיום טקסים קבועים וידועים מראש מגבירים אצל הילדים את הביטחון ומרגיעים מעט.
נעשה ברור עם הצוות לגבי הזמן שנהוג להישאר עם הילד ומתי שיגיע הזמן, ניפרד כפי שתכננו מראש. אם הילד בוכה, נדאג למסור אותו לאחריות מבוגר וניפרד. הארכת משך הפרידה לא מקלה על הילדים, גם כאן, פרידה לפי התכנון, תעביר מסר שאנחנו סומכים על הילד ועל המערכת בה הוא נמצא.
עם תינוקות איננו יכולים לתכנן יחד, אבל בהחלט כדאי לומר להם מראש מה הולך להיות.
בימים הראשונים נתכנן שהות יותר ארוכה עם הילד בבוקר, כך שנוכל להיות רגועים וסבלניים. לאחר תקופת הסתגלות, נוכל לקצר את טקס הפרידה.
לסיום,
לכל ילד קצב הסתגלות משלו. אין ספק שנוח יותר עם ילד שרץ ולא מסתכל אחורה לראות אם אנחנו עדיין בשער. יחד עם זאת, אם הילד או התינוק שלנו נמנה עם אלה הזקוקים ליותר זמן, נוכל לעזור להם להסתגל באמת, כשנמנע מהשוואות ונהיה קשובים עניינית לקצב של הילד שלנו.
שתהיה לכולכם שנה מעשירה ורגועה!