בשלב מסוים מגיע הרגע בו אנחנו מרגישים שאנחנו רוצים ילד. לחלקנו זה קורה אחרי חתונה, חלקינו (הנשי בדרך כלל) יודעים כבר בגיל 10 כמה ילדים יהיו לו וחלקינו מגלות יום אחד שהן בהריון.
אחרי שההחלטה יוצאת לפועל, במשך תשעה חודשי הריון, עוברים אולטראסאונדים, בדיקות שתן, סוכר ועוד. קונים חבילת לידה, מגיעים צירים (או שלא) ותינוק נולד, מזל טוב!
ברגע אחד, הפכנו להיות “הורים של”.
את השלב הזה פחות ישבנו לתכנן. איזה מין הורים אנחנו רוצים להיות? הכי טובים שיש, זה בטוח, אבל מה זה אומר?
הורות – איך עושים את זה?
אחרי הלידה, מתחילות שאלות. המון שאלות עולות, והחלטות צריכות להתקבל ומהר. ברמות חשיבות שונות. באיזה קרם לטוסיק נשתמש, זה שקיבלנו בבית היולדות? אולי הטבעי טוב יותר? האם מספיק חם לה? האם להניק או לאכיל מבקבוק? מתי ללכת לרופא?
אנחנו עושים את הכי טוב שאנחנו יכולים. עם הזמן, אנחנו מתחילים להבחין בין בכי של רעב לבכי של עייפות, אנחנו כבר יודעים מה מרגיע אותו, מה מצחיק אותה. לפעמים נבחר נתייעץ עם רופא הילדים, עם חברים שהם הורים מנוסים, נקרא בפורום באינטרנט.
התינוק גדל, מתחיל ללכת, מתחיל לדבר, ולצד הצרכים שלו, מתווספים הרצונות. לא היה לנו ספק לגבי תפקידנו במילוי צרכיו של המתוק, אבל מה לגבי הרצונות?
האם את כל בקשותיו עלינו למלא? מה לעשות כאשר הוא משתטח על הרצפה בבכי קורע לב כתגובה לסירוב שלנו? האם אז עלינו למלא את בקשתו? למה לא בעצם, הוא עוד קטן? מה בסך הכל הוא ביקש?
מה בעצם התפקיד שלנו עכשיו?
מה אנחנו מאחלים לתינוק שגדל לפעוט ועוד מעט יהיה ילד ומתבגר? והאם התגובות שלנו היום משרתות את אותם איחולים?
זה לא עניין בריאותי שאפשר לשאול רופא ואפילו הרפואה המשלימה לא תיתן על זה את הדעת.
אלו התנהגויות יומיומיות שחוזרות על עצמן. פעם אנחנו מנסים לעמוד על דעתנו וזה מצליח ולמחרת באמצע גן השעשועים, לא נעים לנו מכל המבטים אז כבר ויתרנו.
אנחנו מוצאים את עצמינו מגיבים לילדים על פי מה שהאינטואיציה אומרת לנו באותו רגע, ורגע אחרי חושבים על זה ותוהים, אם התגובה שלנו היתה מתאימה.
אולי מפני שלא ישבנו ותכננו לפני כן את ההורות שלנו. לעיתים קרובות אנו נותנים לילדים “לגדל אותנו כהורים”.
הורות הלכה למעשה
הילדים שלנו צריכים שנדע לאן אנחנו הולכים, שנהיה בטוחים בדרך שלנו. כשתינוק נולד, כמו שלא נשאיר אותו ללא השגחה לרגע על שידת החיתולים, (זאת מכיוון שלא ניתן לסמוך עליו ש”יודיע” לנו לפני שהוא מתהפך). כך גם השינויים בהתפתחות של ילדנו מופיעים ללא התראה, ועלינו, כהורים , להיות מוכנים להם, לגבש דרך לפני שהם קורים. זאת כדי שנוכל להיות הורים מנהיגים (כלשון חיים עמית) ולא הורים מובלים.
הורות, היא עיסוק ממושך, אינטנסיבי ומשתנה כל הזמן. כרוכים בו הרבה הנאה, אושר, סיפוק וגם רגשות פחות חיוביים. שווה להשקיע בה לפחות באותה מידה שאנו משקיעים בעיסוקים האחרים שלנו בחיים.
אני מאחלת לכם הורות מודעת, מהנה ומספקת.
אודיל