הצעיר מבלה שעות במשחק פורטנייט
לפעמים עם חברים בסקוואד
לפעמים לבד
אני לא אוהבת משחקי מחשב,
והאמת, אחרי 2 דקות אני חוטפת מהם סחרחורת ובחילה.
אז למה ביקשתי ממנו אתמול לשבת להראות לי את המשחק?
כי זה מה שמעסיק אותו בשבועות האחרונים,
(טוב, חוץ ממסיבת הסיום בית הספר)
והוא הילד שלי, והוא מענין אותי, מאוד,
אז עולם הענין שלו גם מענין אותי,
נכון, שאני לא מתה על זה שהוא יושב שעות מול המחשב,
אבל עם השנים (ועוד שני ילדים),
למדתי שיש תקופות,
יש תקופות של כל היום לשחק כדורגל בחוץ,
יש תקופות של שעות לקפוץ בטרמפולינה,
ויש גם תקופות של צפיה שעות ביוטיוברים של מיינקראפט,
ועכשיו, זו תקופה של פורטנייט,
כשקשה לי עם משך הצפיה שלו במסך,
אני מזכירה לעצמי שהוא גם מדבר עם חברים על הפורטנייט
(והרי רציתי שיהיו לו נושאי שיחה משותפים עם בני כיתתו)
אני מזכירה לעצמי שהוא מספר לי בגאווה איך החברים שלו מתרשמים מההישגים שלו,
(והרי אני כל כך רוצה להעלות את הביטחון העצמי שלו)
ואני גם יודעת בתוכי, שתחזור תקופה של כדורגל.
אז מבחינתי, עכשיו, פורטנייט זה מצוין 
זה פוסט שכתבתי בפייסבוק, בעקבותיו קיבלתי הרבה תגובות הזדהות של הורים שהמצב בבית שלהם דומה,
וגם טלפון מתחקירנית של תוכנית בנושא הרשת שביקשה ממני להגיע לתוכנית לתת נקודת מבט של הורה שקשה לו עם ההתמכרות של הילד לפורטנייט.
הסברתי לה בנימוס שממני, היא לא תקבל את הסיפור של ההורה המיואש שהילד שלו מכור לפורטנייט.
איך זה אצליכם?
התקשורת זקוקה כל הזמן לאייטמים פיקנטיים. וזה מוביל לשיח על ההתמכרות של ילדים למשחק הזה.
אני מבינה שיש בתים בהם המשחק בפורטנייט יותר מאסיבי מאצלינו.
ואז ההורים מתחליים, לנזוף, לכעוס, להטיל וטו ומגדירים שהילד “מכור”.
“התמכרות” זו מילה עוצמתית, למעשה זו מחלה, ואנחנו נוטים להתשמש בה לפעמים ביתר קלות דעת.
אם אתם מרגישים שהילד שלכם מגזים עם משחק בפורטנייט, בואו תבדקו רגע:
[starlist]
- האם הילד הולך לבית ספר כל יום (זהו, החופש מגיע)
- האם הילד יוצא גם לשחק כדורגל עם חברים
- האם הילד הולך לחוגים שלו
- האם הוא הולך למסיבות כיתתיות / פעילויות חברתיות
- האם הוא יוצא לטייל עם הכלב
- האם הוא הולך לישון בשעה שנקבעה
- האם הוא אוכל, מתקלח, מצחצח שיניים וכו’
[/starlist]
אם על רוב השאלות עניתם בחיוב, כנראה שזו לא התמכרות,
אולי הוא פשוט גילה משחק חדש, מסקרן, מהנה וכמו כל דבר חדש הוא מתלהב ונהנה להשקיע בו זמן.
מנקודת המעט שלכם, זה אולי נראה “יותר מדי זמן”.
רגע לפני שאנחנו מטיפים, כועסים, נוזפים ומשלמים מחיר כבד היחסים עם הילדים, כדאי לשים את ההכללות בצד ולהתבונן בפרטים.
אז מה עושים?
זיהינו התנהגות של הילד שמפריעה לנו?
בואו נפתח את הנושא לשיחה עם הילד.
נתאם איתו מועד שמתאים גם לו.
שיחה שתתחיל בהתענינות שלנו במשחק הזה שכל כך מעסיק ומסקרן את הילד,
כן, כן, להתחיל בחיובי, בטח שמעתם את זה בעוד מקומות לפניי.
בהמשך, נכיר בעובדה שמשחק חדש ומהנה גורם לנו לעיתים לשכוח את עצמנו ולשקוע בו שעות על גבי שעות, ואולי אפילו נעז לשתף אותו שגם לנו זה קורה לפעמים.
ואז, נסביר את עמדתנו בנושא, נפרט את החששות והדאגות שלנו,
ונקשיב לאלו שלו,
בסיום השיחה, נגיע איתו להסכמה משותפת, שמקובלת על שני הצדדים.
הסכמה שמגדירה את המסגרת והגבולות שיענו על הצרכים והרצונות של שני הצדדים.
למה שאני אקיים שיחה כזו בכלל?
על מנת שהילדים ישתפו פעולה,
תוך הבנה של הסכנות והמחירים שבהשקעת שעות על גבי שעות במשחק הפורטנייט.
ויחד עם זאת אנחנו רוצים שהוא יידע בהמשך ובחייו הבוגרים לזהות בעצמו את הסיטואציה שנוצרה ולווסת את עצמו.
וגם, אנחנו רוצים לשמור לשמור על יחסים טובים ביננו.
והדרך היעילה ביותר להשיג את המטרות הללו, היא תוך כבוד הדדי ושיתוף.
בהצלחה!
רוצים לקרוא עוד מאמרים שכתבתי העוסקים בהורות וילדים?
תוכלו למצוא מבחר כאלה בחלוקה לנושאים:
גילאי גן ובית-ספר | תינוקות ופעוטות | גמילה מחיתולים, גמילה מקקי
מחפשים מידע בנושא אחר הקשור להורות?
מוזמנים לשלוח לי הודעת ווטסאפ
054-2455815
או לשלוח מייל
info@www.odile.co.il
[divider]