יום משפחה נחגג בישראל בקול תרועה גדולה.
הוא מלווה בבקשות מהגננת שעבור חלקנו, הן לא כל כך פשוטות.
תמונה משפחתית, תמונה מהחתונה, והמטלה החביבה עלי מכולן, להביא תמונות של ההורים כשהם היו קטנים. בהלה קטנה תופסת אותנו כשאנחנו נדרשים להוציא תמונה מאלבום החתונה, לצלם בזריזות על הספה בבוקר תמונה משפחתית או לרוץ לבית ההורים להביא תמונות ילדות שלנו…
אבל מה שבאמת מזמן לנו יום המשפחה, הוא דיבור עם הילדים על המשפחה שלנו. לעיתים, זו הפעם הראשונה בה אנחנו חושפים בפני הילדים את המבנה המשפחתי המלא שלנו. אצלי לדוגמה, זה בדרך כלל היה השלב בו הילדים מגלים שסבא שלהם הוא בעצם לא אבא שלי, אלא האב שגידל אותי מגיל שנתיים ושאבי הביולוגי חי בצרפת.
יום המשפחה הוא הזדמנות נפלאה לשתף את הילדים. לשתף אותם לגבי עובדות החיים. זו הזדמנות לדבר על הסבא שנפטר, לספר להם עליו, להכיר להם אותו. לספר להם על הקשר שהיה לנו איתו, מה אהבנו לעשות איתו, וגם מה פחות אהבנו אצלו.
שיתוף, לא רק ביום המשפחה
בסדנאות ההורים שאני מקיימת, עולה לא פעם הטענה ש"הילד לא משתף אותי" לגבי מה שקורה בגן, לגבי בית הספר. אנחנו חוזרים עם הילד מהגן וממטירים עליו מבול שאלות "איך היה בגן? מה עשית? עם מי שיחקת? על מה הגננת דיברה במפגש?"
הוא בד"כ מסתפק במילה בת הברה אחת "כייף", אם הוא ממש לארג' איתנו, הוא יגיד "לא עשיתי שום דבר!".
מתי בפעם האחרונה שאתם שיתפתם את הילדים לגבי היום שלכם? שסיפרתם להם על הפרויקט שאתם עובדים עליו? על הבוס שהרגיז אתכם? על המצגת שהצגתם? על כך שאמא של חברה טובה שלכם שנפטרה?
כמו הרבה דברים, זה מתחיל בנו.
שיתוף, מקרב יחסים
חישבו לרגע, את מי אתם משתפים במה שעובר עליכם? אנשים שחשובים לכם, אנשים שדעתם נחשבת בעינכם, אנשים שאתם סומכים עליהם.
זה בדיוק המסר שאתם מעבירים לילד שלכם כשאתם משתפים אותו. שהוא חשוב לכם, שאתם סומכים עליו.
אחרי שתשתפו אותו, שימו לב כיצד קומתו גדלה, זה הרבה יותר משיתוף.
שיתוף, כמעט בכל דבר
כן, כמעט בכל דבר ניתן לשתף את הילדים.
לעיתים אנחנו לא רוצים לשתף אותם מתור רצון להגן עליהם, לא ליצור בהם פחד, או צער. אם קרה משהו מצער או מפחיד (הסבתא נפטרה, תאונת דרכים גדולה מתוקשרת מאוד), עדיף שהילד ישמע את זה מכם. שתוכלו לבחור את המילים המתאימות לגילו וליכולת ההכלה שלו. שתוכלו לבחור את רמת הפירוט והרלוונטיות של המידע שאתם מעבירים לו. הילד יכול לשמוע על האירוע ממקורות חיצוניים, ואז אין לכם שליטה של מה וכמה הוא שומע, ואינם לידו על מנת לתווך לו את המציאות.
ילדים מרגישים עלינו כשמשהו קורה, עדיף שילד ישמע מכם את העובדות, מאשר שישמע שניתן לדמיון (הפרוע) שלו להשלים את הפרטים.
במה לא נשתף? בעניינים כספיים, במריבות בין ההורים, בתכנון הרחבת המשפחה. או תחומים השמורים לנו ההורים.
והכי חשוב, לא כמניפולציה. שתפו כי כדי שהילד יכיר אתכם טוב יותר, ולא מתוך ציפייה שהוא ישתף אתכם חזרה.
אל דאגה, גם זה יגיע.