"הוא ממש ממש לוחץ עלינו לקנות לו טלפון ואני מתחילה להיכנע, למרות שאני חושבת שזה מוקדם מדי"
מהירות השינויים שהטכנולוגיה מביאה לנו מייצרת עוד מימד בהחלטות ההוריות שלנו, טלפון סלולרי, אופניים חשמליות, הוברבורד, ועוד. המוצר יוצא לשוק, הילד שלנו נחשף אליו לעיתים עוד לפנינו, ופונה בבקשה לקבל אותו.
הורים רבים מוצאים את עצמם נתונים ללחץ של הילד ומקבלים החלטה מבלי לשקול את כל המשמעויות הכרוכות בכך.
הורה סמכותי הוא הורה חושב
בניגוד למבנה ההיררכי של המשפחה בעבר, אנחנו רוצים לשמור על אוירה חיובית ויחסים טובים עם הילדים. וכחלק מתפיסה זו סמכות הורית בימנו דורשת מאיתנו להיות הורים מחושבים. עקביים ונחושים.
אז בואו נעצור שניה ונחשוב על מה שהילד מבקש מאיתנו.
ניקח לדוגמה טלפון סלולרי.
נבדוק האם זהו מוצר הכרחי עבורו כמו שהוא מציג את זה? האם הוא מתאים לגילו?
מה היתרונות בכך שהוא יקבל את הטלפון?
מה החסרונות או הסכנות הכרוכות בכך?
וברמה המוסרית / ערכית, האם זה תואם את הערכים שאנחנו רוצים להעביר לילדנו? ואם לא, האם יש משהו שאנחנו יכולים לעשות כדי לחבר את הנושא לאותם ערכים?
איזה מסר אנחנו רוצים להעביר לו בכך שאנחנו רוכשים עבורו את הטלפון? והאם המסר הזה באמת עובר?
טלפון סלולרי מספק מספר פונקציות לילדים, ראשית הוא כלי תקשורת, איתנו ועם ילדים נוספים.
אם הילד שלנו מתנייד לבדו במהלך היום, אולי בכלל אנחנו אלה שניזום את רכישת הטלפון, כדי שנוכל להתעדכן לשלומו.
אגב, ככלי תקשורת, מספיק גם טלפון פשוט, אבל נראה שזו כבר לא ממש אופציה היום. והשיח הוא על סמארטפון.
ובכלל, נצטרך לזכור שילדים הם ילדים, ושהם לאו דווקא יהיו מחוברים לטלפון שלהם וידווחו או יענו לנו כשנרצה בכך.
לכולם יש…
ילדים גדלים בבתים שונים עם ערכים שונים, הם משווים ביניהם, אם נרצה ואם לא. הכל נתון להשוואה, החל מביגוד, משחקים, ואביזרים, וכלה במה מותר לכל אחד מהם מבחינת התנהלות בבית ומחוצה לו. בדרך כלל, ההשואות תהינה ל"רעתנו", כלומר הם יטענו שלחבר יש או מותר יותר מהם ולא יציינו בפנינו את מה שאנחנו מאפשרים ולאחר אין.
וזה לא סתם, הם מרגישים את חוסר הביטחון שלנו ויודעים שההשוואת הללו משפיעות לא פעם על הורים וגורמות לנו להרחיב את הגבולות. אבל זה לא אומר שהם לא רואים את המציאות. כל ילד, בתוך תוכו, יודע להעריך את מה שהוא מקבל בבית.
מחקרים רבים הראו שדווקא אותם מתבגרים שנתבקשו לחזור בשעה מסויימת הביתה הרגישו את אכפתיות ההורים שלהם יותר מאלו שלא הוגבלו כלל.
התפקיד שלנו הוא לשקול ולבסס את הכללים בבית על ערכים ולהעביר אותם לילדים באופן ברור ומכבד, להיות עקביים ונחושים, ולא פחות חשוב, לכבד בעצמנו את כללי הבית.
כשהילד מבקש שנקנה לו סמארטפון, נבדוק אם זה תואם את סט הערכים שקבענו בבית.
כולם בוצאפ…
כבר מכיתות נמוכות מתנהלת התקשורת החברתית בקבוצות הוצאפ, אז אולי ילד שאין לו טלפון לא יהיה "בענינים".
לפני שנמהר להכניסו לשם, נבדוק אם התקשורת הזו מתאימה לו. תקשורת כתובה שונה לחלוטין מתקשורת מדוברת, ילדים נחשפים אליה, לרוב ללא הדרכה מתאימה והיא קרקע לאי הבנות ופוגענות.
ילד שלא יודע להתנהל בתקשורת זו יכול אף להזיק לעצמו חברתית וכדאי לנהל שיחה מעמיקה על משמעותה. בוודאי לפני שהוא מתחיל להיחשף אליה וגם בהמשך.
ומה עם ההיבט הכספי?
כמעט כל הורה שאני פוגשת רוצה שהילד שלו ילמד להעריך ולשמור על רכוש.
הענין הוא שילד שמקבל דבר יקר ערך, מבלי להתאמץ עבורו, לא ילמד להעריך את ערכו.
זה קורה כבר כשהם פעוטות, לרוב הילדים שלנו יש חדרי משחקים שלא היו מביישים שום חנות צעצועים, אז כשנשבר צעצוע, הם לא עוצרים בוכים על הצעצוע שנשבר, אלא עוברים לצעצוע הבא. פשוט כי הוא שם, ויש עוד המון כמוהו.
אותו הדבר קורה עם סמארטפון, אנחנו מפקידים בידיהם מוצר שעלותו בין מאות לאלפי שקלים רק כי הם ביקשו, או כי אנחנו רוצים שתהיה לנו האפשרות להיות איתם בקשר. הם לא מעריכים את ערכו של הנכס.
אין שום רע בכך שנחליט לקנות אותו עבורם, כל עוד אנחנו לוקחים אחריות על כך ולא מצפים שהם יעריכו את ערכו בהתאם למחירו. לילד בן 10 אין יכולת להעריך את ההבדל בין 200 ש"ח ל2,000 ש"ח. שניהם מבחינתו הם "המון כסף".
מתי ילדים מעריכים כסף?
כשבני החל לעבוד בגלידריה בגיל 16, הוא אמר לי יום אחד שעכשיו הוא קולט שבקבוק קולה שהוא קונה עולה חצי שעת עבודה. הבנתי אז שהוא מתחיל להבין את המשמעות של כסף ומאמץ הכרוך בהשגתו.
טבע האדם הוא לקבל כמובן מאליו את מה שבא בקלות, כשנאפשר להם להתאמץ בשביל הסמארטפון שהם כל כך רוצים, יש יותר סיכוי שהם ייתיחסו אליו אחרת.
בגילאים שהילדים לא יכולים לעבוד מחוץ לבית, אנחנו יכולים לתת להם דמי כיס, אותם יחסכו על מנת לשלם חלק מהסכום (לשים קישור למאמר) או לזמן להם משימות לא שגרתיות תמורת כסף. (שלא יובן שאני ממליצה לשלם לילדים על היותם שותפים למשימות הבית).
וגם אז, יש לחשוב מראש על עלוית תיקונים. כי זה לא אומר שהם לא ישברו או יאבדו אותו, זה קורה גם לנו המבוגרים.
לילד יש סמארטפון? היו מעורבים במה שקורה שם.
עשו הסכם עם הילדים על השימוש בסמארטפון
הסכמים הם דרך נפלאה לשמור על תקשורת טובה ולקבל את שיתוף הפעולה של הילדים.
סמארטפון דומה למחשב בהיבטים כספיים בתכנים שהילד נחשף אליהם ובתקשורת.
בין אם קניתם לילד את הסמארטפון ובין אם הוא קנה אותו לעצמו. הוא קיבל בזה הרגע כלי תקשורת עם העולם שבחוץ.
החליטו על כללי של שימוש, בבית ומחוצה לו.
דברו על תקשורת כתובה ומשמעויותיה, תקשורת בקבוצה. אפשר לעשות משחקי סימולציה של שיחה במסרים כתובים.
היו מעורבים בתכנים שהוא צופה בהם, במשחקים שהוא מוריד לטלפון.
סכמו מה לגבי לקיחת אחריות על תיקונים ואבידות.
אתם רוצים שילד ילמד להשתמש בטלפון בצורה שקולה וסבירה? ניתן לו דוגמה, כדי שיוכל ללמוד מהטובים ביותר.
הוא רואה ולומד מאיתנו, אם אנחנו נדע לשים מדי פעם את הטלפון בצד ואולי אף להשתיק אותו, הוא יעשה זאת גם. אם קבענו שבזמן הארוחה לא יושבים עם הטלפון, זה כולל גם אותנו.
אנחנו אלופי התלונות על ילדים ונוער שעסוקים בטלפון שלהם שעות נוספות, אבל אם תסתכלו ביושבים בבית קפה, תוכלו לראות לא מעט מבוגרים שבאו לפגוש זה את זה ויושבים זה מול זה, כשכל אחד מביט בטלפון שלו…
החלטנו לא לקנות לו טלפון בשלב זה? איך אנחנו עוזרים לו בכל זאת?
במידה ושקלנו את הנושא והחלטנו שלא להענות לבקשת הילד, נמצא זמן רגוע ונסביר לו למה החלטנו כך. למה להסביר לו? כדי להראות לו ששקלנו את הנושא, והההחלטה שלנו אינה שרירותית ולהעביר מסר שאנחנו מכבדים אותו כבן אדם.
אם אנחנו חושבים שבעתיד כן נענה לבקשה נוכל לומר לו זאת. זה בוודאי יעודד אותו.
נוכל להציע פתרונות ביניים להיבט הטכני של העדר טלפון,
ילד צעיר, שעדיין נמצא בהשגחת מבוגר ברוב שעות היום, נושא התקשורת עמנו פתור.
על מנת לאפשר לילד תקשורת עם חברים, נמליץ לו להתשמש בטלפון הביתי, זו הזדמנות נפלאה ללמד את הילדים שלנו לזכור מספרי טלפון של חברים (או הוריהם) ואם אין כזה, אז דרך הטלפון של אחד ההורים.
במידה וכבר קיימות קבוצות ווצאפ של בית ספר או תנועת נוער, נוכל לבקש שיצרפו את אחד ההורים לקבוצה, וגם כאן, נאפשר לילד שלנו לתקשר דרך הטלפון שלנו.
נכון, זה לא הכי נוח, אבל זה מאפשר לו להיות מעורב באינטרקציה החברתית, וביננו, מאפשר לנו להציץ ןלחוות את התקשורת בקבוצות אלו. יש מקום לכבד את פרטיות הילדים האחרים וזו של הילד שלנו, כל עוד אנחנו לא מזהים פגיעה באחד מהם.
במידה וההחלטה היא כלכלית, אנחנו יכולים לעזור לילד שלנו להתחיל לחסוך ולצבור את הסכום הדרוש לו על מנת לקנות את הטלפון. בין אם מדובר בדמי כיס, מתנות יומולדת, מתנות לחגים ועוד. זו יכולה להיות הזדמנות ללמידה של התנהלות כלכלית.
לסיכום:
סמארטפון הוא רק דוגמה לדברים שילדים מבקשים שנקנה להם ויש בהם משמעויות רבות מעבר לעוד משחק.
כהורים האחראים על הבטיחות. הבריאות והביטחון של הילדים שלנו, תפקידנו לאסוף את מלוא המידע על המכשיר ולקבל החלטה שקולה ומחושבת.
כל עוד, בבסיס ההחלטה שלנו, תעמוד טובת הילד, השמירה על יחס של כבוד כלפיו ואוירה טובה, הוא ידע להעריך זאת, בין אם יקבל את מבוקשו ובין אם יתאכזב או יכעס על כך שלא קיבל.
[divider]