הרבה הורים אומרים לילדים שלהם שהם צריכים לבצע את "חובותיהם" לפני שהם יכולים לבלות. כשאני כותבת חובות אני מתכוונת לשיעורי בית, סידור חדר, או כל מטלה שעליהם לבצע. ובבילוי כוונתי לפעילות הפנאי כגון לפגוש חברים, ללכת לחוגים, או לצפות בטלוויזיה. חלקנו אף מתנים את פעילויות הפנאי ברמת הביצוע של המטלות. "אתה לא יכול ללכת לחוג היום כי לא סיימת את שיעורי הבית".
זה לא מפתיע, כי ככה חינכו אותנו, ואולי ככה גם אנחנו מתנהגים כיום, אבל הגיע הזמן שניתן מקום של כבוד גם לזמן הפנוי של כולנו.
אז בואו נראה מה נותן לילד שלנו החוג הזה שאליו מאוד חשוב לו להגיע ואותו הוא לא ירצה לפספס גם אם באותו בוקר לא הלך לבי"ס כי לא הרגיש טוב.
זו עשייה שהוא מרגיש בה טוב, כי הוא עושה שם משהו שהוא אוהב ושהוא מרגיש שהוא טוב בו, בנוסף, יש שם הזדמנות למפגש חברתי נוסף על זה שבגן או בבי"ס.
ההתנסות במגוון התחומים המציעים חוגי ילדים, היא שמובילה לעיתים ילד לגלות שיש לו כישרון או יכולת מיוחדים שלא היה מודע להם קודם. משהו שהוא במוכשר בו במיוחד. אותו תחום יכול להפוך לתחביב בו יתעמק ויעסוק למשך זמן. גילוי יכולות מיוחדות כאלו למעשה הופך להיות הבסיס לתחושת המשמעות האישית שלו.
חלק מהילדים מצטיינים במקצועות הנלמדים בבי"ס, אבל לא כולם. פעילות פנאי מאפשרת גם לאלו וגם לאלו, למצוא תחומים "לא מדידים" בהם הם מוכשרים ויכולים למצוא את מקומם ולעסוק במשהו שמעלה את תחושת המסוגלות שלהם, מייצר סיפוק וביטחון עצמי.
ובקשר למטלות, ילד שיודע שיש משהו שהוא טוב בו ומשם הוא מקבל תחושת ערך וביטחון, יהיה בעל מוטיבציה גבוהה יותר ליילד לשיתוף פעולה גם במשימות שפחות נחמד לו לבצע.