השבוע פגשתי אמא ששאלה אותי לגבי הילד שלה “הוא גמול לגמרי בבית אבל בגן ממש לא הולך, מה לעשות?”
זה השלב שאני שואלת אם הילד הולך באופן עצמאי לשירותים בבית,
התשובה שאני מקבלת בדרך כלל, היא “כן, הוא הולך כשאנחנו מזכירים לו ללכת”
זה הענין, שזו לא נחשבת עצמאות.
תהליך הגמילה של הילד שלכם לא מתקדם?
אולי הוא לא מספיק עצמאי.
עשיית צרכים בשירותים (או בסיר) הינה קפיצה משמעותית בעצמאות הילד שלכם.
הוא נדרש לשים לב לתחושות הגוף שלו ולהגיב להן. זו לא הפעם הראשונה שהוא מרגיש דברים בגופו ומתייחס אליהם, אבל הפעם הוא צריך גם לעשות משהו בנדון. הוא לא יכול להרשות לעצמו להתעלם מהן, כדי להצליח במשימה, הוא צריך להיות עצמאי ולקחת אחריות.
אחרי שהילד הקשיב לגוף שלו ועשה מעשה וניגש לשירותים, הוא צריך גם להיות עצמאי בהתפשטות, בהתחלה אנחנו נעזור לו, אבל בהמשך, נרצה שהוא יעשה זאת בעצמו.
האמת היא שאנחנו לא יכולים לדעת מתי השלפוחית או המעי של ילדנו מתמלאים. ולמרות זאת, אנחנו לא פעם מתנהגים כאילו אנחנו כן יודעים. וזה לכשעצמו, מקשה על הילד שלנו להיות עצמאי.
כדאי לבדוק גם האם אנחנו נותנים לו להיות עצמאי בשאר הדברים שקשורים לגמילה, כמו עליה לשרותים, והורדת המים?
רוצים שהילד יהיה עצמאי בגמילה? תנו לו להיות עצמאי גם בתחומים אחרים.
גמילה מחיתולים מתרחשת סביב גילאי שנתיים שלוש. בגילאים אלו הילדים מביעים רצון רב להיות עצמאיים, אבל מה לעשות, את רוב הפעולות הם מבצעים די לאט ובחוסר מיומנות, מפני שעדיין לא צברו ניסיון.
מציאות היומיומית מביאה אותנו ההורים לחסום, לא פעם את הרצון הזה של הילדים להיות עצמאיים. אנחנו ממהרים לגן בבוקר, אז אנחנו מעדיפים להושיב אותו בכיסא של הרכב במקום להמתין ולתת לו לעלות לבד. אנחנו רוצים לפנות את הנדנדה לילד הבא, אז אנחנו מורידים את הילד בעצמנו במקום לתת לו לרדת לבד. מאכילים, מפשיטים, מלבישים, חותכים, פותחים, סוגרים.
אם אתם שואלים את עצמכם עכשיו אם הילד שלכם אמור לדעת לעשות את כל אלו לבד, התשובה היא לא. אבל הוא בוודאי רוצה לנסות לעשות לבד, ואם רק נאפשר לו, הוא ילמד בהדרגה לבצע את המשימות הללו בעצמו.
אני בטוחה שיש פעולות שאתם כן מאפשרים לילד שלכם לעשות לבדו. זה אולי כבר מובן מאליו שהוא מבצע את הפעולה, אך אם תדגישו את העובדה שהוא עצמאי בתחומים אלו, תתחזק האמונה שלו ביכולתו העצמאית.
לדוגמה כשהילד שלכם מטפס לבד בסולם בגן שעשועים, ציינו זאת “איזה יופי שטיפסת לבד, החזקת בשלבים של הסולם ושמרת על עצמך”
עוד דרך לחזק עצמאות אצל ילדים היא פשוט לעשות קצת פחות.
אנחנו נחשבים חזקים וכל יכולים בעיני הילדים שלנו (אל תדאגו, גם זה יעבור) לכן כשהם לא מצליחים במשימה כלשהי, הם יבקשו מאיתנו עזרה.
אם מיד נעזור, אמנם נחסוך לילד שלנו תסכול ונגרום לו להיות מאושר, אבל האמת היא שזה אושר זמני בלבד, כי בעצם מנענו ממנו על הדרך כמה דברים.
מנענו ממנו להרגיש יכול ומסוגל, מנענו ממנו את החדווה שבהצלחה, ומנענו ממנו את האופטימיות שבפעם הבאה הוא מסוגל לעמוד במשימה.
אז בפעם הבאה שהילד שלכם יבקש מכם עזרה, תגידו לו “אני עוד מעט אבוא, תנסה שוב, אני מאמין/נה שתצליח”. יש סיכוי שהוא באמת יצליח ואז, תזכו לראות אושר אמיתי על פניו.
לעצמאות יש מחיר
כן, לעצמאות יש מחיר, סוג של…
המחיר הוא שהדברים לוקחים יותר זמן
המחיר הוא שהדברים לא נעשים בדיוק כמו שאנחנו רגילים שהם נעשים
המחיר הוא שלפעמים, הדברים לא ייעשו בכלל
המחיר הוא בשליטה, אנחנו מתבקשים לשחרר, וזה לא פשוט לרובנו
אבל תקפצו 5 שנים קדימה, אפילו רק שנתיים, לא תרצו שהילד שלכם יהיה עצמאי? בטח שכן. אז יפה שעה אחת קודם.
אז אחרי שראינו שיש קשר ישיר בין רמת העצמאות של הילדים שלנו לבין הצלחת הגמילה מחיתולים.
אם אתם רוצים לקדם את הגמילה, תתחילו בקידום העצמאות.
בהצלחה!
[divider]