יש לי כמה חברות שהן כל הזמן בנתינה, גם כשאני מתקשרת להציע משהו, איכשהו השיחה מתגלגלת לזה שהן מציעות משהו שאני גם מקבלת מהן.
שמתי לב שפעם בתקופה כל אחת מהן קורסת, חוטפת מחלה כזו או אחרת, כאב שמשתק, ומוציא אותן מתפקוד. למספר ימים.
כאילו הגוף שלהן אומר “עכשיו אין לך ברירה! את חייבת להפסיק קצת לתת”.
האמת, זה ממש נחמד שיש כזו חברה שאת רק צריכה לבקש והיא מעניקה לך, הקשבה, חיבוק, טיפול, מתנה קטנה. וזה מאוד מפתה לאחת כמוני (שיודעת לבקש) להמשיך להיות בצד הזה.
איזון, חברות וקבלה
אבל מה איתה? איפה אני בחברות הזו מאפשרת לה להיות בקבלה?
לפעמים אני ממש מרגישה שאני צריכה להתעקש על המקום הזה בשבילן, וגם בשבילי.
ומה עם הילדים שלנו?
אנחנו רוצים שהם ילמדו לתת. “תחלוק את החטיף שלך” “הוא האורח שלך, תן לו את המשחק”
אנחנו מעודדים את אלו שמעניקים, וקצת פחות את אלו שלא מעניקים.
ומצד שני, כשאנחנו מדברים עם חבר/ה על הילד הזה שלא חולק, אנחנו אומרים, “זה, לא פראייר, כשלא מתאים לו הוא לא מוותר”, משמע זה קצת בסדר לי שהוא לא נותן.
מילת הקסם היא איזון.
כי מי שכל הזמן מעניק, קורס מדי פעם.
ומי שכל הזמן מקבל, לא יודע לתת.
ילדים, קבלה ונתינה
אנחנו כהורים, משפיעים על האיזון הזה.
ילדים שבדרך כלל נוטים להעניק, לתת, ברגעים בהם הם מביעים חוסר רצון לתת, הם בעצם מאפשרים לעצמם לשים את הרצונות שלהם לפני הנתינה,
אם נקבל את הסירוב הזה בהבנה, בעצם נאפשר להם ללמוד את האיזון.
כן, זה דורש מאיתנו דווקא ברגע שאנחנו רוצים מהם משהו ומקבלים סירוב, לקבל את הסירוב. ואיך לומר, לקבל אותו באהבה.
וליהפך, הילדים שנוטים להיות בצד המקבל, נמשיך לבקש מהם, נמשיך להאמין בהם שהם יכולים לחלוק, צעצוע, אהבה, נתינה.
לא נוותר, לעודד אותם כשהם עושים, גם אם זה עם פרצוף חמוץ, נודה להם על הנתינה, על העזרה.
לא נוותר להם כי לוותר להם זה אומר לוותר עליהם.
אנחנו רוצים שהילדים שלנו ילמדו את האיזון,
אנחנו רוצים שהם יקשיבו לעצמם ולרצונות שלהם וגם יראו את האחר.
גם וגם,
אז נאפשר להם להתאמן בצד הפחות חזק שלהם, בבית.
ואם צריך, נזמן וניצור להם אפשרויות אימון.
במודעות,
כי הנטיה שלנו היא להתייחס אליהם כמו שהם מציגים את עצמם,
לבקש מזה שנותן ועוזר,
ולא לבקש כבר מזה שמסרב בדרך כלל לתת.
כי ככה יותר קל לנו.
אז לא.
בואו נעזור לילדים שלנו להתגמש, להאמין שהם יכולים להיות גם וגם.
השינוי הזה זה אפשרי, בכל גיל.
ככל שנעזור להם לעשות אותו כשהם צעירים, זה יהיה יותר מהיר.
ותודה לחברות שלי שאתן חברות שלי.
[divider]