לקריאת הפוסט הקודם בנושא בר מצווה: איך לחגוג בצורה קצת אחרת שנת בר מצווה ובת מצווה
“מעכשיו, זה חתונות” אמרו לי האורחים בבר המצווה של הצעיר.
חגגנו לפני שבועיים, עליה לתורה ואירוע בר מצווה, באותו יום עבר עלי מנעד רגשות מגוון החל ממתח אדיר, דרך התרגשות, שמחה וגאווה ענקית.
כמו כל אירוע שמתכוננים אליו חודשים, גם הוא עבר מהר, מהר מדי.
האמת, שעד הרגע האחרון, ממש לא הייתי בטוחה שזה יקרה.
ידעתי שיש לי עסק עם נער מופנם שנוטה להמנע מביצוע משימות שהוא לא מכיר. אז אתם יכולים להבין למה הייתי בספק שהוא יסכים לעלות לתורה. בכל זאת, נער בן 13, זה לא ממש משהו שיש לנו שליטה עליו.
אז כן, זה קרה, ואפילו היה מוצלח מאוד, אתם רוצים לדעת איך? הנה הסיפור:
כבר לפני 10 שנים העסיקה אותי העליה לתורה של הבכור, הוא היה אז רק בן 10 ואני חשבתי לעצמי שאני אוהבת מסורת, אבל כף רגלו לא נגעה בבית הכנסת מאז שנולד, אז צה פתאום עליה לתורה?
מה בעצם העסיק אותי?
- גיל מצווה מסמל שלב בהתפתחות הילד/ה, ורציתי לייצר עבור הילדים שלי תהליך שיכלול חוויות משמעותיות בנוסף לטקס ולמסיבה עצמם.
- האם הוא בכלל ירצה לעלות לתורה? אנחנו הורים שמאפשרים הרבה בחירה לילדים וידעתי שגם כאן, אביע את עמדתי ויחד עם זאת אקבל את בחירתו.
- המחשבה שהבן שלי יעלה לתורה ואני אצטרך להיות באיזור נפרד בבית הכנסת, הרתיעה אותי מאוד, ידעתי שאני רוצה קונספט שונה מזה.
עוד לפני ששיתפתי את האיש שלי והנער עצמו, התחלתי לחפש ולבדוק פתרונות המאפשרים לי להגשים את משאלותיי בעניין בר המצווה.
כעבור כשנתיים, הנער הביע נכונות לעלות לתורה, אני מצאתי את בית הכנסת הרפורמי “בית שָׂמוּאלי” ברעננה, שאיפשר לי להגשים את משאלתי להיות שווה בין שווים בטקס העליה לתורה של בני.
הטקס היה מרגש ועוצמתי וענה על כל משאלותיי.
7 שנים לאחר מכן, הגיע הצעיר לגיל מצוות. ביניהם חגגנו לאמצעית בת מצווה.
משימות בר מצווה
כבר אצל הבכור הנהגנו תהליך שנתי של משימות במהלך שנת הבר מצווה. העיקרון היה לנצל את אבן הדרך הזו כדי לייצר התנסויות חדשות ולהעביר ערכים שיביעו משמעות אישית ויזמנו לילדים התפתחות וצמיחה.
עוד על משימות בר המצווה תוכלו לקרוא בפוסט הקודם שלי איך לחגוג בצורה קצת אחרת שנת בר מצווה ובת מצווה
אז כמיטב המסורת, כשחגג הצעיר את יום הולדתו ה-12, הוא קיבל את רשימת המשימות שלו ואת המשימה הראשונה לביצוע.
מדובר בנער שנוטה לעמוד על דעתו ועל זכותו לחופש, הוא יבדוק טוב טוב אם מתאים לו לבצע כל משימה המוטלת עליו לפני יציאתו לביצוע. ובהתאם, כבר בנקודה זו, הוא הודיע לנו ש”לא בטוח שיבצע את כל המשימות”.
בסופו של דבר, הוא ביצע מספר משימות ולא השלים את כולן, מבחינתי, גם זה היה הישג. הוא שיתף פעולה במעשים שגרמו לו לצאת מאיזור הנוחות שלו. הוא התנסה בחוויות חדשות, הוא נחשף לעולמות שלא הכיר בעבר, הוא קיבל על עצמו אחריות, הוא התקרב למשפחה המורחבת, ובעיקר, הוא בהחלט התמודד עם משימות שלא היו קלות עבורו.
טקס עליה לתורה
מכיוון שלא ידעתי מה תהיה עמדתו לגבי טקס העליה לתורה. אני מבחינתי, החלטתי שאני הולכת על כל הקופה, כל עוד הוא לא מתנגד, אני מתקדמת קדימה.
תאמתי תאריך באותו בית כנסת רפורמי, הזמנתי את האורחים תוך מעט הסתייגות, אמרתי שאם הוא יחליט בסופו של דבר לא לעלות לתורה, נסתפק בחגיגה שמחה. בעיקר כדי להרגיע את עצמי.
מבחינתי, השנה כולה והמשימות שמהלכה, היוו מעמד משמעותי לא פחות מטקס העליה לתורה, לכן יחד עם הרצון שלי לקיים את הטקס, הייתי מוכנה רגשית לוותר עליו במידה ויביע התנגדות.
איך מעודדים ילד לבצע משימה?
מכירים את זה שמשהו ממש חשוב לכם ואין לכם שליטה עליו?
ביני לבין עצמי, הגדרתי אבני דרך. תחילת לימוד הפרשה, כתיבת הדרשה, ביצוע חזרה גנרלית בבית הכנסת. הכנתי את עצמי שבכל אחד מהרגעים הללו הוא יכול להחליט שזה לא בשבילו.
מה שעזר לי להרגיש שביעות רצון עצומה ככל שהתקדמו אבני הדרך והוא המשיך לשתף פעולה.
בחרנו מורה מצוינת ללימוד הפרשה, ידענו שהיא מיומנת במשימה וסמכנו עליה שהיא תסתדר איתו. מאותו הרגע, הפקדנו בידיו את האחריות ללימוד הפרשה.
כמובן שרציתי בכל ליבי שבמעמד הטקס הוא ישיר את הפרשה בביטחון ובדיוק מופתי. ויחד עם זאת, ידעתי שאין לי שום שליטה בכמות הזמן שיבחר להשקיע בלמידה אליה. לכן, לא הטרדתי אותו בשאלות בנושא.
מה כן עשיתי?
התעניינתי: בדגש על התחושות שלו ולא על המעשים. שאלתי איך הוא מרגיש עם המורה, איך עם עצם השירה, מה הוא חושב על הפרשה עצמה.
הצעתי את העזרתי: לשמוע אותו מתאמן, לשיר איתו.
עודדתי אותו והבעתי הרבה אמונה והערכה (אותנטית!) ליכולות המוזיקליות שלו.
השתמשתי בהומור במהלך החודש לקראת בר המצווה, התחלתי לשיר בעצמי את הפרשה, כמובן מבלי לדעת את המנגינה ובזיוף ענק, וזה הכניס קלילות לכל הענין.
ואם הומור: זה לא הצד החזק שלכם? כל דרך יצירתית אחרת יכולה לעבוד.
שילוב עדין בין הבעת אמון שלמה לבין המסר שאני פה אם הוא זקוק לעזרה.
מה אני אגיד לכם, הביצוע הסופי היה מופתי.
מה אפשר לכתוב בברכה לבר המצווה
כתיבת הברכה היתה משימה הורית משותפת. באופן טבעי, כל אחד מאיתנו רואה את הילד הזה באופן קצת שונה, מתוך התפיסה הסובייקטיבית שלו, והיה לנו חשוב שהברכה תשקף את נקודות המבט של שנינו,
הברכה הורכבה ממספר חלקים:
- התייחסות לדרך – הדרך שהצעיר עשה במהלך השנה האחרונה ועד אירוע בר המצווה התהליך שהוא עבר ומה אנחנו גילינו עליו בכל שלב ושלב.
- מיהו הנער? חלק זה אפשר לאורחים להכיר אותו ובעיקר הזכיר לו מה העוצמות והאיכויות שאנחנו רואים בו. ירדנו לפרטים, לא נשארנו בכותרות, כדי שגם הוא ישמע את מגוון התכונות שקיימות בו, ויזכור שהוא יכול להתשמש בהן בכל עת שיבחר.
- מה אנחנו מאחלים לנער – החלק הזה הוא טריקי, בקלות אפשר לכתוב פה את הwish list של התכונות שהיינו רוצים שיהיו בו ולתת לו הרגשה שהוא “לא מספיק”. אז לא, הכיוון היה לאפשר לו לראות את עצמו באופנים נוספים, להרחיב לו את התפיסה שלו את עצמו.
אז מה היה לנו פה?
אני מגדירה את עצמי אתאיסטית, ומבחינתי, המסורת משמעותית יותר מהדת.
עבורי, ציון בר המצווה היווה הזדמנות נפלאה.
דווקא עם הילד הזה, שממעט להיחשף לעולמות חדשים, להתנסות בחוויות לא מוכרות, זו היתה הזדמנות ענקית לזמן לו התנסויות שונות, חוויות מעצימות ואפשרות לראות את עצמו באור שונה. לגלות בעצמו יכולות שלא הכיר קודם, להאמין בעצמו ולפתח אומץ אמונה ואופטימיות.
אתמול שאלתי אותו מה הוא גילה על עצמו בבר המצווה,
“שאני יוכל לעלות לתורה” הוא ענה.
מה זה אומר? שאלתי
שאני יוכל לשיר מול 90 איש.
אי פעם חשבת שתעשה דבר כזה? שאלתי.
בחיים לא.
חייכתי.
הערה: הדברים נכתבו חלקם בלשון יחיד וחלקם בלשון רבים. הבאתי בפוסט את נקודת המבט שלי בעיקר, אך כמובן שלאורך הדרך האיש שלי היה מעורב הן בקבלת ההחלטות והן בביצוע המשימות עצמן.
אם אתם סקרנים להכיר אותי קצת יותר, תוכלו לקרוא עלי כאן
בנוסף לפוסט האישי שקראתם זה עתה, אתם מוזמנים לעיין במגוון הפוסטים המקצועיים להורים המעונינים לבסס סמכות הורית בוטחת תוך שמירה על יחסים טובים עם הילדים
מזל טוב!!! איזה מרגש! ואיזה תהליך מדהים, את משהו מיוחד!!!
תודה יקרה,
אוהבת אותך.
קראתי פוסטים שלך באתר ומאוד נהניתי עד הפוסט הזה….
להגיב? לא להגיב? שאלתי את עצמי….
אז אמרתי רק שאשאל אותך:
מה פירוש המילים: “בר מצוה”? (כל מילה בנפרד)
מתי נוצר צמד המלים הזה?
מה קדם למה- הרפורמים או המצוה?
אם תלכי עם המסורת בעקביות יד ביד עד ממש לתחילת הדרך שלה- לאן תגיעי- לבית רפורמי או לבית אורתודוקסי?
אני אוהבת את כל היהודים ובמיוחד חכמים…
צאי רגע מכל מה שהגדרת עד היום כ”דת” ותחשבי על מה שבאמת היה פה… ומנין הגענו… ולאן פנינו מועדות… ולמה למות על הארץ הזאת רק בשביל אבות אבותינו שחיו בה….
מקוה שפתחתי לך פתח למחשבה חדשה…..
תודה רבה על תגובתך, אכן פתחת לי פתח למחשבה אחרת.
אם תרצי להרחיב את הדיון אני מזמינה אותך לעשות זאת דרך המייל info@odile.co.il
אודיל