מציאות בעידן הקורונה 3 – הקשבה

אז כל יום יש הנחיות חדשות,

שמצמצמות את מרחב אפשרויות התנועה שלנו.

וכל אחד מגיב אחרת,

הורים, וילדים.

ילדים לא תמיד יודעים להסביר את עצמם,

והם בדרך כלל מתנהגים באופן פחות חינני כשהם מרגישים רע.

צועקים, זורקים דברים בועטים ואולי מרביצים.

ולכן השאלה, “למה אתה מרביץ?”

היא פחות רלוונטית ומועילה.

אם ההתנהגות שלהם מזיקה, נעצור אותה.

ואחר כך, כשהם נרגעים,

נוכל לתת להם תחושה טובה,

כשנהיה בהקשבה אליהם,

לדיבור ולהתנהלות.

נאפשר להם לבטא את הרגשות שלהם,

ניתן להן לגיטימציה,

הקשבה אמיתית נותנת כוח,

מאפשרת לאדם שמולנו להרגיש מורגש.

בלי לתת לו פתרון.

כל אחד מאיתנו זקוק שיראו אותו,

בלי שיפוט,

בלי ביקורת,

בלי כעס.

ואם גם לנו קשה, כי זה אנושי לגמרי, 

כדאי לשתף את הילדים ברגשות ובחששות שלנו,

סייג אחד, אם אנחנו בחרדה גדולה, מומלץ שלא לשתף את הילדים בעוצמת של הרגשות שלנו, אך בהחלט כדאי להעזר באנשים קרובים או באנשי מקצוע.

יש הרבה זמן בית,

זמן יחד.

וזו הזדמנות להתאמן בהקשבה.