בלי לשים לב – כך אנחנו מחבלים ביכולת של הילדים לשמור על עצמם

כמו שצויין, בדרך כלל לא קר להם.

מה שעבורנו מרגיש קפוא – עבורם יכול להיות נעים.

בנוסף, המעיל מגביל את התנועה שלהם,

הם משחקים, רצים, קופצים, מטפסים,

ילדים שרוצים לנוע, יחוו מעיל כהפרעה ממשית.

ילדים נמצאים בתהליך של גילוי הגוף והעצמי שלהם.

יש להם צורך בשליטה ואוטונומיה והם שונאים שמחליטים בשבילם על הגוף שלהם.
כשאומרים להם “קר לך, תלבש מעיל” –
זה נחווה כשלילה של התחושה הפנימית שלהם ושל הבחירה שלהם.

ברגע שמעיל הופך לחובה –
הוא כבר לא עניין של קור, אלא של כוח.
ואז הסירוב הוא לא למעיל, אלא למה שהוא מייצג.

לא כל הילדים יודעים עדיין לזהות, לקרוא או לבטא תחושת קור.
לפעמים הם ירגישו אי־נוחות, אבל לא יחברו אותה למסקנה: “כדאי לי מעיל”.

כשלא מאמינים להם כשהם אומרים “לא קר לי”,
הם לומדים שהתחושות שלהם פחות חשובות מדעת ההורה.
הסירוב הופך לדרך לשמור על עצמם.