אוי לא, היא הגיעה לגיל שנתיים

במאמר מפברואר 2013 שכתבתי בסלונה הסברתי

איך שורדים את גיל שנתיים

בשורות הבאות אעביר לכם את עיקרי הדברים:
אתם הורים לפעוט או פעוטה בגיל שנתיים?
היכונו!
החיים שלכם עומדים להשתנות…
גיל שנתיים…זה הגיל בו המשפט שתשמעו הכי הרבה הוא “אני לבד”
וצירוף המילים “לא רוצה” יהפוך למנטרה שגורה.
לרוב, זה קורה בבת אחת:
הורים מרגישים שהתפרצויות זעם הופכות לעניין שבשגרה
והתגובה לכל בקשה, אפילו שגרתית, היא חד משמעית:
“אני”
“אני לבד”
“לא”
“לא רוצה”.
לא סתם הגיל נקרא בפי כל “גיל שנתיים הנורא” או “גיל ההתבגרות הראשון”.

ההורים,
שתפקידם בין היתר לנהל שיגרה בריאה,
עומדים לא פעם חסרי אונים ומותשים אל מול הרצון לספק את צרכי ילדם,
מה שעד אתמול נתפס כעניין פשוט הופך מורכב אל מול פעוט דעתני.
כמנחת הורים בגישת אדלר,
אני פוגשת הורים שמחפשים מהי התגובה המתאימה.
להסביר?
לבקש?
לוותר?
התחושה הכי חזקה כשמדובר בגיל שנתיים היא שמה שעבד לכם עד אתמול כבר לא עובד היום!

סביב גיל שנתיים חווים הפעוט או הפעוטה קפיצה התפתחותית ברמה השכלית והמוטורית, קפיצה המאפשרת להם להיות פחות תלויים בהורים.
פרויד הסביר שזאת התקופה בה הפעוט מתחיל לשאול את עצמו שאלות:
מי שולט? מי קובע עלי?
ואריקסון הסביר שמתגבשת אצל הפעוט תחושת אוטונומיה, שהביטוי הברור שלה הוא עמידה על שלו. בעזרת ה”לא” הוא מבטא למעשה את רצונותיו שחלק לא קטן מהם,
זה לעשות דברים לבד.

אצל הורים רבים,
תקופה זאת נחווית כמשבר.
זה באמת לא קל לראות את הצדדים החיוביים של המצב.
בהרצאות שאני מעבירה בנושא אני מזמינה את ההורים לנסות ולראות את הדברים מנקודת מבט אחרת.
להבין,
שעד כמה שזה לא קל, מדובר בשלב תקין בהתפתחות של הפעוטות, זאת הדרך שלהם ללמד להביע את רצונותיהם.
נכון,
יתכן שאתם מרגישים שעושים לכם “דווקא”,
שהמלאך שגידלתם עד כה, נעלם ובמקומו הגיעה מפלצת קטנה .
אבל חשוב שתזכרו,
הם תמיד יהיו בעד עצמם ולא נגדכם, ההורים.
האתגר שלכם יהיה להבין זאת ולרכך את ההתנגשויות בין הרצון שלהם לרצון שלכם, או לדרישות המצב באותו רגע.
אז איך מנהלים את המצב בקלות?
אספתי עבורכם כמה המלצות יעילות: