כילד ממלא כיסיו בחול
חופנים באמונה,
את אוחזת בידי
צד לאלוהים
צד למציאות החיים.
הפעם דרך חדשה.
מחשבות ותכנונים
הופכים לתנוחות וריקודים
קולות עמוקים.
משקל עובר לצד של אלוהים.
עולים, מידי פעם עוצרים.
עוצרים אך בפנים מצפים.
כאב מוכר מטפטף
על התמונה
הנה הוא בא
עוד טיפה,
נראה כי בלעדיו היא לא שלמה.
אוספים את החול בכיסים
על צמרות העצים מתקבצים עורבים.
בכיליון רגלים גיבורה צועדת
מחזיקה בידייך עולם שלם
ולא עוזבת.
המשקולות כולן בצד שלךָ
לךְ כבר אין שליטה,
זה לא באמת, זה רק נראה.
גל של כאב נשפך
על כל התמונה.
קצת חול קצת עצים
נוצות של עורבים
אנחנו נפרדים
בחיוך פוגש דמעה
נותן לךְ נשיקה.
תהום מפרידה.
אני את ואלוהים יחד מחליטים,
ידיים אוחזות רגליים אוחזות ידיים
אני בצד האדמה הוא בצד הנשמה
ואת בינינו בטוחה-
הנה לךְ גשר,
בואי ילדה.
רגליי עכשיו אחת ליד השנייה
עטופה בגופי היא ישנה,
פניי מחייכים
לא מהיום אנחנו מכירים.
חֶבל התבור נותק.
בשבילה, את כולךְ את מגישה
פה פוגש פטמה
חֶבל החיבור בינךְ לבינה.
סוף למסע.
תודה לךְ, אמא
הרי את תמיד היית
ותמיד תהיי
גיבורה.