אמון הוא בסיס ליחסים טובים, באופן כללי וכמובן גם בין הורים לילדים.
אמון טוב מעניק לילדים ביטחון בקשר עם המבוגר, וקרקע בטוחה שממנה הם יכולים לחקור את העולם ולהתפתח.
קיום הבטחות מהווה נדבך בביסוס האמון בין ילדים להורים.
מתי יש בקשה להבטחה?
כשהאמון אינו מבוסס, או שהיתה הפרה של האמון, אחת הדרכים לקבל ביטחון מחודש, תהיה בקשה להבטחה, כלומר התחייבות של אחד הצדדים לתת משהו בתמורה.
מתי הגבולות לא ברורים?
כללים וגבולות לא ברורים לילדים מכל מני סיבות, כאן אני רוצה להתיחס למצב של יציאה משגרה.
לדוגמה, כשיוצאים לחופשה עם הילדים.
החופשה טומנת בחובה יציאה משגרה, ולא פעם הכללים והגבולות משתנים.
ילדים ייטו לבחון אם הגבולות והכללים יכולים להשתנות.
כמה ממתקים מותר לאכול?
מתי הולכים לישון?
מה משך הזמן שאפשר לצפות בטלויזיה?ועוד
די ברור שהילדים ישאפו להרחבה והגמשה של הכללים.
מתי ילדים מבטיחים הבטחות?
ילדים מבטיחים הבטחות כשהם רוצים להשיג משהו מההורים, ומניסיון העבר הם יודעים שהבטחה להתנהגות רצויה מעלה את הסיכוי להסכמת ההורה.
ההורים לעומת זאת, מבקשים מהילדים להבטיח התנהגות חיובית כתגמול להתגמשותם לגבי משהו שלא התכוונו לאפשר.
והילדים, איך לא? מבטיחים.
אלא שברגע האמת, אחרי שמבוקשם התמלא.
הם מתקשים למלא את הבטחתם.
וזה הרגע שאנחנו מתאכזבים, והופכים כועסים ומתוסכלים.
על הילד שלנו בן השנתיים, שלוש או חמש שהבטיח ולא קיים.
כי הוא הבטיח ולא קיים, כי אנחנו, כשאנחנו מבטיחים, אנחנו מקיימים הבטחות (האמנם? תמיד?)
ובעיקר, כי אנחנו מרגישים שתחושת הערך שלנו נפגעה.
אז נניח שההורים מקיימים את ההבטחות שלהם לילדים,
אצל ילדים, זה קצת שונה.
למה ילדים לא מקיימים הבטחות?
למה הם מבטיחים כל כך בקלות ואחר כך לא מקיימים?
ילדים צעירים, שעדיין לא השלימו את ההתפתחות הרגשית והקוגניטיבית שלהם, חיים את הכאן והעכשיו.
ברגע ההבטחה, הם רואים למול עיניהם את המותרות שהם יקבלו, ופחות את החוב שיצטרכו לשלם.
בשלב שהם מתבקשים לפרוע את חובם, הם כבר קיבלו את מבוקשם, ועתה הם מתבקשים להביע איפוק או דחיית סיפוקים,
או לבצע משימה שהם לא אוהבים לעשות,
או כזו שתוביל לסגירת היום או פרידה ממישהו או ממשהו שהם אוהבים.
ולרוב, ילדים צעירים, עדיין לא מאומנים דיים במיומנויות אלו ומתקשים לקיים את ההבטחה.
ילדים צעירים מתקשים לראות את האחר, כל שכן הם יתקשו לראות את הויתור שההורה עשה כשהוא התגמש ונענה לבקשתם.
נוכל ללמדם אט אט ובסבלנות לראות את האחר ואת רגשותיו על ידי תיווך הסיטואציה,
ובלבד שזה לא נעשה כמניפולציה או בחוויה של כניעה, כי אז, הם עשויים להסיק שהם לא בסדר, ולהילחם בחזרה בכדי להרגיש תחושת ערך.
אם החלטנו להתגמש, כדאי שנעשה זאת בכוונה מלאה וטובה.
זה אמנם לא נראה כך, אבל הילדים שלנו באמת ובתמים מתכוונים למלא את ההבטחה שלהם, הם רוצים לרצות את הוריהם ולפגוש רוגע ושביעות רצון משתקפים מעיננו, אך הם עדיין לא מיומנים מספיק בדחית סיפוקים ולכן מתקשים לרוב למלא את ההבטחה.
עוד סיבה שבגינה ילדים לא מקיימים הבטחות היא שהם מבטיחים, מבלי לדעת על מה התחייבו.
איך זה קורה? כשהם שומעים את השאלה "אתה מבטיח?" ויודעים שהבטחה תקנה להם זכויות יתר, הם מפסיקים להקשיב להמשך המשפט ומיד מאשרים.
לכן מומלץ ליצור קשר עין ולוודא שהילד המבטיח, שומע, מודע ומסכים על מה שהתחייב לעשות.
הורים צריכים להנמיך ציפיות
סבתא שלי היתה אומרת שציפיות הן רק לכריות.
ציפיות הן ענין טריקי, הן מועילות כשהן מגיעות במינון מדויק.
ציפיות גבוהות מדי יכולות לייצר לחץ ולפגוע באמונה של הילד ביכולתו לעמוד בציפיות, ואף להביא להמנעות מעשייה. מתוך פחד מכישלון ואי עמידה בציפיות.
מה לגבי ציפיות נמוכות? גם הן עשויות להיות מייאשות, הן מעבירות מסר של חוסר אמון ביכולות של הילד לבצע משימה או להתגבר על אתגר.
מכאן שציפיות הן מקדמות, כשהן תואמות את הגיל ואת היכולות של הילד.
בנוגע להבטחות, כשאנחנו מצפים שילדים יקיימו את ההבטחה, בדיוק כמו שאנחנו מקיימים הבטחות,
אנחנו מעמידים בפניהם מכשול שלא תואם את מידותיהם, כלומר הציפיה היא גבוהה מדי. וכולנו צפויים לכישלון.
איך אפשר להתגמש מבלי לבקש מילדים להתחייב בהמשך
עד כאן הבנו שדרישה להבטחת הילד להתנהגות כלשהי, בתמורה להתגמשות ונתינה שלנו, היא כלי שמועד לכישלון ועשוי לפגוע ביחסים ביננו ובדימוי העצמי של הילד.
משום שאנחנו לא יכולים לסמוך על הילדים שיקיימו את ההבטחות שלהם, ובד בבד אנחנו רוצים לסמוך על עצמנו שנשמור איתם על יחסים טובים.
מה בכל זאת אפשר לעשות במצבים שהילד מבקש מאיתנו משהו שלא התכוונו לאפשר לו?
העיקרון הוא לעשות את מה שבשליטתנו, במסגרת הרצון הטוב והיכולת שלנו להכיל את התוצאה.
ראשית נשקול שוב את עמדתנו לגבי הנושא שהילד שלנו מבקש שינוי לגבי. בין אם זה כמות ממתקים, עוד זמן צפיה במסך, קנייה של צעצוע, או הישארות בגן שעשועים.
נבחן עד כמה הכלל או הגבול שהצבנו הוא יהרג ובל יעבור או שאנחנו מוכנים להתגמש לגביו, מבלי שנצפה או נדרוש מהילד הבטחה לשיתוף פעולה או התנהגות כלשהי בהמשך.
אם החלטנו להתגמש, נאפשר לילד את שביקש, ונוסיף שאנחנו בוחרים להענות לבקשתו,
נחדד אם בכוונתנו להמשיך בדרך זו או שזהו ארוע חריג, ונסביר מדוע.
לדוגמה: בגלל שאנחנו בחופשה עכשיו, אפשר לצפות בארבע תוכניות ולא בשתיים כמו בבית.
איך להציב גבול ולשמור על יחסים טובים
במידה והגבול שהצבנו חשוב לנו ואין אנו מעונינים להזיז אותו,
נסביר לילד שהחלטתנו לא השתנתה, ונסביר את ההגיון שמוביל אותנו.
ומכאן, נהיה נחושים ועקביים. נפעל בדרך שבחרנו ללא שינוי, זאת כדי להעביר לילד ביטחון שאפשר לסמוך עלינו שאנחנו מממשים את כוונתנו.
השלב האחרון הוא משמעתי ביותר לשמירה על יחסים טובים עם הילד ועל הדימוי העצמי שלו.
בשלב זה, הוא עשוי לחוות אכזבה ותסכול ולהביע אותו בצעקות, בכי וכדומה.
ילד צעיר אינו יודע לבטא כעס או אכזבה בצורה רגועה ומאופקת, ודווקא ברגעים אלו שהוא מתמודד עם אכזבה, הוא זקוק לתמיכה של מבוגר.
התפקיד שלנו, ההורים, הוא לקבל את המחאה שלו ולהביע אמפתיה לקושי שלו.
תגובה כזו מחזקת את הביטחון שלו שעומד מולו הורה אחראי שניתן לסמוך עליו ועל החלטותיו, ושמהווה מעטפת תומכת רגשית עבורו.
עם הזמן ובהתאם להתפתחותם, נוכל ללמד את ילדנו להביע רגשות קשים בדרכים נוספות, אולי סוערות פחות.
למה ילדים בודקים גבולות
אז אמרנו שחופשה מייצרת יציאה משגרה, ומעלה שאלה לגבי שרטוט הגבולות בתוכה.
אלא שגם בשגרה אנחנו נתקלים בסיטואציות בהן כללים מופרים שוב ושוב ואנחנו מרגישים שהילדים בודקים אותם, או יותר נכון, אותנו.
נשאל את עצמנו ארבע שאלות:
- האם אנחנו מרגישים כעס ותסכול מול אותו הילד?
- האם הכלל הוגדר מראש?
- האם הכלל ברור, ישים ומכבד?
- האם אנחנו מקפידים על מימוש הכלל באופן עקבי?
במידה ואנחנו מרגישים כעס ותסכול מול הילד, משימתנו הראשונה היא לצאת ממאבק הכוח המתנהל ביננו.
לאחר מכן, נבחן את שלושת השאלות הנותרות ונתנהל כך שהתשובה לשלושתן תהייה חיובית.
זה כבר נושא לפוסט חדש.
רוצים לקרוא עוד מאמרים שכתבתי העוסקים בהורות וילדים?
תוכלו למצוא מבחר כאלה בחלוקה לנושאים:
גילאי גן ובית-ספר | תינוקות ופעוטות | גמילה מחיתולים, גמילה מקקי
מחפשים מידע בנושא אחר הקשור להורות?
מוזמנים לשלוח לי הודעת ווטסאפ
054-2455815
או לשלוח מייל
info@www.odile.co.il